ארת'ה פרנקלין
הגברת השחורה הגדולה של המוזיקה נחשבת לאחת הזמרות הטובות בהיסטוריה, ומדינת מישיגן אף הגדירה רשמית את קולה כפלא טבע. פרנקלין שרה בעיקר רית'ם אנד בלוז ושירי נשמה, ובזכות יכולתה "לחדור לעומק הנשמה בכל סגנון בו היא שרה", כפי שהגדיר זאת מגזין רולינג סטון, היא מכונה "גברת נשמה". ארתה עשתה הכל מהר- היא הקליטה את האלבום הראשון כבר בגיל 14, ושנה לאחר מכן כבר נולד בנה הראשון. יחד עם אטלנטיק רקורדז, היא יצרה עשרות להיטים והפכה לסמל ומקור גאווה לקהילה השחורה באמריקה. גם מחוץ לארה"ב נתפסה פרנקלין כסמל למאבק האפרו-אמריקאים להכרה בזכויותיהם, במיוחד בשנות ה-60 וה-70 כאשר הייתה בשיא פריחתה במקביל למאבק זה. ארית'ה סגרה מעגל בשנה שעברה כשהתכבדה בשיר בטקס ההכתרה של ברק אובמה לנשיא ארה"ב.

ג'ואן באאז 
באאז הייתה הזמרת הבולטת ביותר בזרם הפולק המתחדש של תחילת הסיקסטיז ואחת מסמלי המהפכה של "דור האהבה". יחד עם חברה לחיים דאז, בוב דילן, הם היו הזוג המלכותי של הפולק האמריקאי.עד גיל 20 היא הספיקה להוציא שני אלבומים, שהצליחו מאוד והפכו אותה, יחד עם דילן, לקול מייצג של דור שלם – דור הפרחים של שנות ה-60, שראה בה מי שביטאה את רעיונות החופש והאהבה של אותה תקופה. שיריה נחשבו בתחילה כמעין מחאה שקטה, ובהמשך היא העזה יותר, גם בהשפעת דילן, לעסוק יותר ויותר בנושאים חברתיים ושרה בקונצרטים שונים למען זכויות אדם ונגד מלחמת ויטנאם. ביצועה לשיר המחאה We Shall Overcome יצא בשנת 65' והפך למזוהה ביותר איתה. בשנת 67' היא אף נעצרה לתקופה קצרה, בשל סירובה לשלם מיסים שיממנו את מלחמת ויאטנם. באאז הייתה גם בין המופעים הבולטים בפסטיבל וודסטוק בשנת 1969. לאחר נישואיה למנהיג המחאה נגד המלחמה דיוויד האריס, היא פנתה לקאנטרי ובהמשך גם לפופ/רוק והצליחה מאוד גם בסגנונות אלה.

נינה סימון
בדומה לפרנקלין, גם את סימון קשה להגדיר באמצעות סגנון מוזיקה אחד והיא בלטה במוזיקת הנשמה, הג'אז והפופ כאחד, לעתים באותו אלבום, והרגישה בנוח גם בבלוז וגוספל. סימון, שנחשבה לאמנית במה אינדיבידואליסטית ובעלת כנות בלתי מתפשרת, נקלעה לא פעם לויכוחים ומחלוקות עם קהלים ומקדמי הופעות בשל אותן תכונות ממש. יכול להיות שהצורך להוכיח נבע מילדותה של סימון, שגדלה עם 8 אחים ואחיות לפני שהצליחה לבסס עצמה כמוזיקאית – בעיקר כפסנתרנית מחוננת שאף זכתה במלגה בביה"ס היוקרתי ג'וליארד. סימון האקלקטית הקליטה שורה של אלבומי הופעה בתחילת שנות ה-60, שבהם ביצעה טווח בלתי אפשרי כמעט של סגנונות – מג'אז של דיוק אלינגטון עד שירי עם ישראלים. גם סימון הושפעה עמוקות מרעיונות התנועה לזכויות האזרח, ובחלק השני של הסיקסטיז היא הייתה מהאמנים הבולטים שתמכו במאבק השחור, והתגלתה ככותבת מחוננת עם קלאסיקות כמו Mississippi Goddam. סימון התמודדה בהצלחה גם עם חומרים של ז'אק ברל או קורט וויל, כדרך לבטא את המרירות שלה כאפרו-אמריקאית. לאחר שחיה בליבריה, שוויץ ברבדוס ובריטניה, מתה סימון בביתה בצרפת ב-2003.

ג'ניס ג'ופלין
האישה שעליה כתב לאונרד כהן את "צ'לסי הוטל" האגדי שלו הייתה אגדית לא פחות. ג'ופלין חיה את חיי הרוקנ'נרול האמיתיים והמשילה לא פעם את החוויה של להופיע על במה לחזקה יותר ממין. עוד בתיכון היא הייתה שנואה על חבריה בשל אמונתה כי שחורים ראויים לשווין זכויות, וכבר בגיל 20 היא עזבה את מדינתה טקסס והגיעה לסן פרנסיסקו כשהיא מכורה לסמים ממריצים והרואין. בסן פרנסיסקו היא הקימה את הלהקה הראשונה שלה, Big Brother and the Holding Company והוציאה יחד איתם את אלבומה הראשון. בהמשך הקימה את ה- Kozmic Blues Band והוציאה איתם אלבום נוסף. אלבומה הטוב ביותר יצא לאחר מותה, ונקרא Pearl. באלבום זה, שכלל את השיר המפורסם על בובי מקג'י, הוכיחה בשירתה המחוספסת, הנושפת, הטעונה בעוצמות אדירות של רגש, ג'ופלין שנשים יכולות לשיר בלוז מטלטל. בגישתה האסרטיבית, המשוחררת מינית, והנוכחות הרושפת שלה על במות ג'ופלין גם הגדירה מחדש את תפקיד הנשים ברוק. למרבה הצער, היא מתה בגיל 27 ממנת יתר של הרואין.

מדונה
מלכת הפופ הייתה מאז ומתמיד דוגמא ומופת לאישה שלא מפחדת להבליט את הנשיות שלה (מיניות זה רק חלק מזה) ובעיקר להישאר אישיות עצמאית בכל תנאי. מדונה לא חששה להתעמת עם הכנסיה על רקע קליפ מיני שצילמה לשיר Like a Prayer שהשווה בין תפילה ליחסי מין, או לשיר על הריון מחוץ לנישואין (Papa Don't Preach) חרף הגינויים של קבוצות נוצריות רבות. מדונה עיצבה בעצם מחדש את תרבות הפופ כמו שאנחנו מכירים אותה גם מוזיקלית וגם סגנונית. היה לה את הכישרון לחבור לכותבים ומפיקים מהשורה הראשונה ולייצר להיטים בשרשרת תוך שהיא מקפידה תמיד לעכן את הצליל ולהיות תמיד צעד אחד לפני כולם. גם בכל הקשור להופעות במה מדונה הייתה פורצת דרך עם הופעות ענק, המורכבות מטכנולוגיה מתקדמת, כוריוגראפיות ענק וגם לא מעט פרובקציות מיניות מתוכננות היטב. אם צריך לתמצת את ההשפעה שלה בכמה מילים, מעבר לתרומתה לעולם המוזיקה, מדונה היא בין האמניות הראשונות ששמו את האישה העצמאית, המשוחררת והאינדיבידואלית, במרכז.