עשרים שניות לתוך הסולו הראשון של מיי פיינגולד, הייתה תחושה מוזרה באוויר. משהו היה לא שלם. הקול שלה קצת ברח, קצת רעד. ואז, לאט לאט היא נכנסה לתוך העניין, ההתרגשות פחתה, מיי נפתחה, והכיוון היה ברור: מיי מתחילה את ערב ההכתרה שלה. המתמודדת הכי מוצדקת של העונה, בעוד ביצוע מצויין, בזמן אמת. פחות משעה אחר כך הכול התמוטט. עונה שלמה, הזויה ומלאת תהפוכות, סיפקה את ההפתעה הגדולה, וגם את מכת המוות של הגמר.

רוני דלומי וולאדי בלייברג. איך זה קרה? עד עכשיו קשה להבין איך מנבחרת מבטיחה שכללה לפחות ארבעה נאמברים חזקים הצליחו השניים האלה להשתחל לגמר וגם להתמודד על המקומות הראשונים. מעולם כוכב נולד לא היה כל כך חסר סטאר קווליטי. כן, רגע לפני שאתם מתנפלים, אנחנו יודעים שולאדי הוא תופעה מיוחדת. כזו ששייכת לשנות התשעים, אז היה שיא הביקוש למלצרים מזמרים שמסוגלים לתת שואו. מאז עבר כמה זמן. ולאדי נשאר כשריד היסטורי של תקופה שעברה, ויש לקוות שלא תחזור.

ובקשר לרוני. מלכת הדיקציה. הילדה הטובה מעומר שהשתלטה מהר מאוד על תקן הסוויטהארט, במיוחד בזכות הפערים בינה לבין מיי שייצגה איזו נשיות בשלה, גדולה בכמה מידות על קהל המסמסים העיקרי. רוני היא זמרת של טקסים בתיכון. לפחות כרגע. נכון, דווקא אחרי שהוכרזה זכייתה, היא נתנה את הביצוע הכי טוב שלה השנה, אבל עדיין, בשנים הקרובות היא צריכה לעשות עוד הרבה דרך כדי להתפתח כזמרת, ויש לקוות שבטדי לא ימהרו לנסות לקטוף את הפירות. הם לא בשלים עדיין.

וזה בעצם היה הגמר הזה, אחד המביכים בתולדות כוכב נולד. רגע השיא היה ההדחה של פיינגולד, ואחרי זה נשארה שעה שלמה להרוג, ונראה שגם צביקה הדר נכנס לפאניקה, והתנהג רוב הזמן כמו מפעיל בקייטנה שמנסה לשמור על המוראל של הילדים עד שההורים יבואו לקחת אותם חזרה הביתה. זה התאים לאווירה הכללית של הערב. לא ברור מה תכננו לנו, אבל קשה להאמין שמשדר הגמר היה משהו שבטדי הפקות חלמו עליו. הצילום היה נראה כמו הפקה של חתונה, הקהל ישב רחוק מאוד מהבמה וכמעט לא שמעו אותו, הופעות האורח היו סתמיות (רייכל), ממוחזרות (שלומי שבת), הזויות (ישראל בראון), והשופטים הועלמו למשך רוב המשדר.

למזלם של פטרוני כוכב נולד, יש להם היסטוריה ראויה. קוראים לה נינט טייב, שסיפקה את רגע השיא של הערב. נינט שבאלבום החדש שלה נשמעת כאילו התרחקה שנות אור מעולם כוכב נולד, שעשתה דרך עצומה מאז אותו גמר בניצנים שגם בו הוכרזה כמנצחת, הגיעה לשם ונתנה נאמבר מושלם של שיר ראוי, שבלט במיוחד על רקע התוצרת הפרטית של מיי וישראל בראון. וככה, בקול ענות חלושה, ועם נינט אחת, נסגרה לה עונה שהיו בה אמנם כמה רגעי שיא, אבל אף אחד לא ירצה לזכור. או יצליח. וזהו. נגמר. יום שלישי במרחק של כמה מאות מטרים זה מזה יופיעו כאן מדונה ופיית' נו מור. השטח פנוי. בוא נחזור עכשיו להתעסק במוזיקה.