עברתי רק כדי לראות

יש בשיר דמיון, עולם של ילד, פחד ( אין מה לרוץ, הגבירה כבר מתה..) התמודדות עם העבר , אולי פלשבקים, איבוד שליטה בעבר ( אין מה לרוץ, הגבירה כבר מתה ) לעומת ההוה ( .בהווה הוא כבר לא חסר אונים..וכבר מוכן לשלוט). ועדיין למרות ההתמודדות עם העבר , היום הכול בוער אבל פחות. השיר כביכול מנקודת מבט של אולי מטפלת , אולי מטפלת באמנות שעוזרת לאדם להתחבר למשהו תמים ושלם שבו , לחזור לעבר שלו ולהשלים איתו, לעולם הפנימי שלו ( בתוכה נפלו הרבה מילים שאיש עוד לא אמר) להביע אות עצמו לעומת העבר ששם היה מקום ללא הבעה ( הגבירה, לחיות בתוך טירה, נהר בלי מים )..אבל היום כבר אין מה לברוח... הטראומה של העבר כבר איננה ( ראה בשתי עיניך, היום הכול בוער אבל פחות ) . ואין יותר סיבה להביט לטירה היא איננה. יש כיוון בריא לחיים. זהו , ממש בקצרה.

השיר הזה הוא מ מק מקס מקסיםםםםםםםםם ולדעתיהמשוררת היא מלאת דימיון

השירהזה חמוד אני מופיאה איתו בקישרונות צעירים

מקסים!!!!!!!!!!

לדעתי המספר מגיע למקום ילדותו, לא ממש יכול לחיות את אותם חיים, את המציאות של אז, מקסימום הוא יכול לעבור כדי לראות, להיזכר, להתגעגע.בתור ילד עם חלומות הבית הגדול ברחוב נראה כמו טירה, והבקע בצד הדרך היה נהר (אע"פ שלא היו בו מים). בעולם הדמיון התמים של הילד הכל פשוט ואמיתי, אבל בתור מבוגר שעבר עליו קצת בינתיים והחיים חיספסו אותו, הוא לא רוצה אפילו להביט על הטירה והנהר, החלומות לא התגשמו והעולם לא האיר לו פנים. למרות האכזבה הגדולה, הוא לא מוותר על הביקור החטוף, לראות, לקבל כוחות חדשים, להתחיל מחדש. פעם הפרחים שרו, היום נשאר מזה משהו, שיר מוכר אך לא מעבר לכך.בבית האחרון הוא מספר על רצון לשלוט על חייו ולהצליח, אולם מבט על 2 הידיים, שלו או של השותף/ה, מראה לו שזה כבר מאוחר, אין את להט הנעורים כפי שהיה, היום הכל בוער פחות.או שפשוט צריך פעם בראיון איתה או הזדמנות אחרת לשאול למה התכוון המשורר...

למדתי את השיר הזה בשיעור מוסיקה! (מקסים!)

הציור כבר קיים, אבל הוא כבר מזמן דהה ועכשיו היא כבר בשניים ביחד עם בן זוגה מנסה ניסיון אבוד מראש לצבוע את הזיכרונות מחדש ולהחזיר לחיים נוסטלגיה מאושרת שמעולם היתה...

כאן היה מכחול ואנו שנייםמציירים ציור בתוך צבעים שלא יוכלו לדהותכאן היתה טירה ונהר זורם בלי מיםעברתי רק כדי לראותהטירה עמדה בראש הגבע

אכויות כאלו........ שירים של פעם, באמת היו ברמה..... היתה יותר השראה!

שיר יפה ובא לי לאכול מלפפון ים מבושל...

השורה האחרונה היא שלא ממש ניתן לדעת מה עבר לאסתר שמיר בראש כשהיא כתבה את המילים וכמו כל שיר נהדר אפשר להצמיד אותו לסיטואמציות שונות.מה שאני רואה בשיר מעבר לאפשרות שמדובר על הילדות או על קשר זוגי זה סוג של שיחה בין בת לאב כפי הנראה לאחר שהאם נפטרה. ולמה?ראשית ההשלכה לעולם הפנטזיה ותאור של מעין משחק תפקידים שאומנם מתאים גם לקשר של אהבה ראשונית ונאיבית אבל לדעתי מתאים יותר למשחק בין בת והוריה. המשפט שתופס אותי הוא "לא אין טירה על תביט עליה היא איננה" - מי האוביקט של המבט? לכאורה במבט חטוף ה"טירה" או מה / מי שמסמל אותה. אני דווקא חשבתי על תמונה שלה. של הצלע החסרה - האמא (הגבירה כבר מתה)."צבעים שלא יוכלו לדהות..." - הרמיזה להמשכיות מוחלטת מתקשרת לדעתי יותר לקשר עם הורים "אין נהר בלי מים" מתקשר לבדידות של אובדן השלם כמו למשל בזיקנה אב אלמן או אישה אלמנה.

לא יודע אם לזה התכוונו הכותבים לפניי אבל בעיניי זה דווקא העולם של הילדים שהכל כך תמים והאמונה שהכל יפה וורוד ומבטיח ופתאום שגדלים ומתבגרים מבינים שלא הכל תמים שלא הכל מובטח... שכדי שיקרה משהו צריך לקחת עניינים בידיים ולגרום להם לקרות... שיר מדהים בעיני.

גאוני. לקח לי זמן להבין על מה השיר, אבל שאתה בסיטואציה דומה הכל ברור.. לא אין טירה, אין שמיים ואין דבר כזה נהר זורם בלי! מים. יצרנו פנטזיה ריקה מתוכן..

מהזמרת הכי טובה שלנו. מה קרה לה ?

כווף גדול של שיר ♥

שמעתי את השיר באוטו, הייתי חייבת להאזין לו שוב!שיר מקסים :)

יש טעות בסוף השיר כתוב עינייך וזה עיניך (לשון נקבה ואומרים זכר)

אני מתה על השיר הוא ממדהים

אחד השירים היפים !