לפני כמה שנים, השיר תפס אותי באמצע הופעה של זמר אחר בכלל. הייתי עם המאהבת, ואז, המילים נטרקו על הנשמה. הרגשתי שהן נכתבו במיוחד בשבילי. לכל אחד יש את הפרשנות שלו לשיר. שרון רואה את האהובה שכבר אינה (בחיים?), אני ראיתי את האהובה שיושבת לצידי, אך כל כך רחוקה, כי בסוף הערב יפרדו דרכינו איש איש לביתו וחייו, וכל מה שנשאר זה רק לדמיין. ואז, הו אז הגיעה הקורונה ששינתה המון. שנינו, כל אחד בנפרד, סיימנו את הזוגיות שלנו עם בני הזוג, והחלטנו, פשוט כך, לחיות יחד. היום, עם ילדה משותפת, אני מבין כמה לשיר הזה היתה משמעות, וכמה דמיון הופך למציאות. ערן, תודה על שיר מופלא
|