אגדה יפנית

במילות השיר שמעתי את אריאל וגם את מתי כספי שריםברבורה עדינהלבן גונה ראתה את הצייד בעינה.

זכותו של כל אדם להביע את דעתו מבלי לחשוש אני מעריך אותך מאוד גם כאומן וכאדם גדלתי עם שיריך היפים והאהובים

אריאל זילבר הוא זמר מלידה, שהשירים מתרוננים מגרונו ומנשמתו האותנטית, הנאמנה לעצמה בלבד. מילות השיר מזכירות את הסיפור "אהבה" (מיומנו של צייד) של גי דה מופסאן. הסיפור הקצר ההוא מספר על זוג ברווזי בר שהופיעו לעיני הסופר ובן דודו שיצאו לציד ציפורים. הסופר יורה בברווזה, והברווז מוציא קול "היה בקול הזה מאותו הבכי המקוטע, החוזר ונשנה וקורע לבב בהמיתו"... והברווז ממשיך לחוג מעל לראשיהם של שני הציידים וגוויית בת זוגו עד שבן הדוד יורה בו והורגו. "נתתי את גוויותיהן הקרות בתוך ילקוט הציידים ובו בערב חזרתי לפריס." (תרגום אליעזר ספקטור).

מרשים ביותר אבל על לנו לחשוב רחוק על אהוב או אהובה אלא להבין שכיום אנחנו חיים ככה מה שאני רוצה ללא התחשבות בתגובת שרשרת . בא נחשוב מה יהיה בא נשנה את התפיסה שמגיע לי . בהצלחה גיבורים.

אין שירים כאלה היום הכל הפך פשוט הזוי

סופר מאסטרו, אמן בכל נימי נפשו.

האהובים עלייי!!!! שיר עמוק ומצמרר