יש כנראה סיבה טובה שהשיר החדש של "איזבו", אותו יבצעו באירוויזיון, עוסק במושג הזמן. כמעט חצי שנה מאז ההופעה האחרונה שלהם, שמונה חודשים מאז יצא הסינגל הראשון מהאלבום שעוד בדרך ו-23 שנים אחרי שהלהקה הוקמה, היא נכנסת סופסוף לתודעה הציבורית הישראלית הכללית, שתהפוך בקרוב לבינלאומית.

חייבים להגיד שההכרה הזו תפסה את שירי הדר ורן שם טוב, הגרעין הקשה של הלהקה והוריים טריים, לא לגמרי מוכנים. אולי הסיבה לכך טמונה דווקא בעובדה שלא ייחסו לתזמון, יותר מדי משמעות עד היום ואתמול בהופעה בזאפה, בה נחשף השיר "Time" לראשונה מול קהל, אפשר היה בהחלט לשים לב לכך.

התחלה מאופקת

תחילת ההופעה הייתה די מאופקת והלהקה נשמעה מהוססת משהו בשני השירים הראשונים "Girls" ו-"Boys" אולי גם בגלל שהבסיסט ירון שראל החליף אתמול את יונתן לוי, ובלהקה כמו איזבו, שמושתתת על נגינה חיה של הרכב בן ארבעה נגנים, כל תזוזה הכי קטנה משפיעה על התיאום ומכאן גם על הביטחון העצמי. בשלהי "I'm on you", מאלבומם הראשון, החלודה כבר הוסרה ורן שם טוב הפגין את כישוריו כגיטריסט דגול.

אחרי "Life Is On My Side", הסינגל השני שיצא מאלבומם הבא, שם טוב עובר לאחד המאפיינים הבולטים שמרכיבים את איזבו - סולו גיטרה ערבי אוריינטלי שנשמע מיועד בכלל למנדולינה. הסולו המרשים הזה עורר את הקהל המנומנם והוביל ל-"Kisses" שעוסק בכל ההתמכרויות המיותרות שאף אחד מאיתנו לא באמת מוכן לוותר עליהן. כאן מגיע "I Like It", שיר נוסף מהאלבום שבדרך, שחלקים ממנו נשמעים כמו סימפול של "בילי ג'ין" בבלנד עם fאנק פסיכדלי - היצירתיות של רן שם טוב במיטבה. היצירתיות הזו נמשכת ב-"Johnny", שבכיף היה יכול להפוך לשיר הנושא בפסקול של אנימציה יפנית הזויה.

מבחן ה"זמן"
אחרי כמה דקות די רגועות בהופעה שכוללות את "Summer Shade" המעולה מהאלבום החדש, מגיע הרגע שכולם ציפו לו בלי שום הודעה מוקדמת - "Time" השיר שייצג אותנו השנה באירוויזיון, לראשונה בביצוע חי מול קהל. שם-טוב, שלא מרבה לתקשר עם קהל, לא טרח אפילו להציג אותו. כנראה שהם עוד לא מרגישים לגמרי נוח עם המעמד. השיר עצמו הוא פשוט התמצית של איזבו והוא לא נופל מלהיטים אחרים שלה. מה שהופך אותו לקטע היסטרי הוא שלתוך הfאנק-אוריינטלי-פסיכדלי הקבוע, הדר ושם-טוב יצקו פזמון דיסקו קליט בעברית-אנגלית, שמחזיר לימי "אבבא" העליזים של הסבנטיז. בסוף השיר שם-טוב שאל: "היה בסדר הביצוע בשביל פעם ראשונה?" אז בשביל פעם ראשונה היה מעולה, אבל באירוויזיון עצמו, בשביל "דוז פואה", ברוב המקרים הפרפורמנס חשוב יותר מהשיר עצמו ועל זה יש לאיזבו בהחלט עוד מה לעבוד.

באווירה הרבה יותר משוחררת ומעוררת תיאבון איזבו סיימו עם  "Shawarma Hunters" ו-"Cook Me" שבהם בלט ניר מנצור, אחד המתופפים העסוקים בארץ. כשחזרו להדרן, הם כבר לא היו בדיוק סגורים על עצמם בין "Slow Disco" ל-"Morning Hero" ובלט מאוד בהיעדרו שיר שאפשר להגדיר כ"שיר הנושא" של הלהקה הזו - "Fun Makers". הם בחרו לשלוח את הקהל מהורהר הביתה, כפי שציינה שירי הדר, עם "Dancing days" שחתם את הערב ומסתיים בקולות שעון מתקתק וסמלי - ההוא שעד היום איזבו כל כך התעלמה ממנו.

תנו את הביצוע של החיים שלכם

אחרי שעה וקצת בסך הכל (כולל הדרן), אין ספק שמדובר בחבורת מוזיקאים מוכשרת מאוד, שהנוכחות הבימתית שלה לא ממש בשיאה. עם זאת, בדרך לאירוויזיון, ההשוואה ל"פינג פונג" היא סוג של פשע עבור הלהקה הייחודית הזו, שלא נשמעת כמו שום דבר אחר בארץ. ובכל זאת, אם הם רוצים להגיע להישג מכובד בתחרות הבינלאומית שתתקיים במאי, כדאי שיתעוררו וייתנו את הביצוע של החיים שלהם, לפני שייגמר להם ה-"Time".