המלחין הגדול מוני אמריליו הגיע לגיל 80 ואין דרך יפה יותר מלחגוג לו מאשר בערב המחווה "בארץ אהבתי" אשר נערך אמש במסגרת פסטיבל "ימי זמר" בחולון. חמש זמרות - דורית ראובני, מיטל טרבלסי, דין דין אביב, רוחמה רז ורוני דלומי, שלושה זמרים - ששי קשת, נתן דטנר (שגם הנחה) ואלי גורנשטיין, ראש עיריית חולון מוטי ששון ושני אחיו, הלהקה המלווה "תא קולי" והרכב נגנים בראשות המעבד רמי הראל ביצעו 23 משיריו היפים.

אמריליו, יליד סקופיה בירת מקדוניה הוא ניצול שואה. בילדותו למד לנגן בגרמושקה ובגיל עשר, כאשר ברח עם משפחתו לטורקיה, מצא אקורדיון והחל לנגם גם עליו. הוא התחיל להלחין תשע שנים אחרי שעלה לארץ ולמד את העברית כ"שפת-עם" כפי שהוא קרא לה. אמריליו התמחה בהלחנת שירים המכונים "שירי ארץ ישראל", ז'אנר אליו הביא מעין "גרוב" בלקני מיוחד. הוא עבד עם להקות צבאיות, משוררים ופזמונאים, זמרות וזמרים. הוא מלחין עם הרבה תנופה, חן, דיוק, מקוריות ואלגנטיות. אבל לצד כל אלה אמריליו הוא גם אדם צנוע, שטרם קיבל את פרס ישראל לזמר עברי, פרס המגיע לו בזכות בדיוק כמו לפזמונאי יורם טהר לב.

המופע "בארץ אהבתי"

ההרכב שליווה את המופע בהנהגת המעבד רמי הראל בפסנתר היה מעין חמישיית ג'אז, עם עמוס הדני הותיק בגיטרה, גלעד דוברצקי בתופים וכלי הקשה, גלעד אפרת בבס ומעל כולם סלעית להב המשובחת באקורדיון, חליל וסקסופון. המופע נפתח עם "בארץ אהבתי" (מילים: לאה גולדברג), שיר הנושא של הערב בביצוע רוחמה רז ומקהלת "תא קולי", איתה עובדת עדנה פלג, אשתו של אמריליו. זו היתה פתיחה נאה ומכובדת לערב מרגש אותו הנחה בכבוד ובהומור נתן דטנר.

שני עלה ששי קשת ל"ומתוק האור בעיניים" (מילים: רחל שפירא), שהגיע למקום השני בפסטיבל הזמר של 1971. קשת נתן ביצוע קליל והתגעגע לחצוצרות ולכלי נשיפה ממתכת, אבל גם הרכב שעל הבמה ידע את העבודה היטב. לקשת היה את הגרוב גם ב"קשת בענן" (מילים: לאה גולדברג) בביצוע עם מקצב לטיני. הוא מאוד רצה כאן לשמוע ברקע גיטרות בסגנון הג'יפסי קינגס, אבל דווקא החליל כאן היה דומיננטי. אבל קשת סוחב יפה את הנאמבר, נראה ונשמע צעיר ונחוש מכפי גילו, ודטנר אף זרק לעברו בסוף הנאמבר "תזדקן כבר!".

אחרי קשת שרו מיטל טרבלסי ונתן דטנר את "הבלדה על השיער הארוך והשיער הקצר" (מילים: יהודה עמיחי) שבוצע במקור על ידי הדודאים בערב שירי משוררים. הקול של מיטל טרבלסי נשאר מלאכי כמו שאתם זוכרים אותו והיא גם נראית נהדר. דטנר שר יפה, מגיש את השיר בשרמנטיות פריזאית ושילוב הקולות ביניהם הוביל ליופי של ביצוע, אלגנטי ולא קיטשי.

טרבלסי נשארת ל"פרח משוגע" (מילים: רחל שפירא). הביצוע שלה יפהפה, יפה אף מהמקור של חוה אלברשטיין ומהקאבר של גלי עטרי שהם יותר עצורים. כאן טרבלסי שרה כמו דיווה ממיוזיקל בברודוויי, מצליחה להגיע גבוה היכן שדרוש וכשהיא שרה נמוך היא מחברת קינה וסקסיות. היא מקוננת בפזמון השני כמו מרסדס סוסה כחול-לבן ומגיעה לשיא ווקאלי, עד שמגיע הסיבוב הבא של הפזמון בלחן המפעים של אמריליו וגורר אותה לעוד סיבוב של נהי ועוד אחד ועוד אחד. מקסים לגמרי.

רוחמה רז, המבצעת המקורית של "ערב קיץ ויונים" (מילים: תרצה אתר) נותנת ביצוע נחמד, אבל היא לא מתעלה כי קשה להתעלות עם שיר כזה שהוא חצי שיר ילדים. אפשר להגיש אותו נחמד וחביב וזה מה שהיא עושה. הלחן הוא מסוג הלחנים שבהם השורשים הבלקניים של אמריליו חוגגים. חבל שאף אחת מלהקות הגרוב הבלקניות שצצו בתל אביב בעשור האחרון לא טרחה לחדש אף שיר שלו.

אחרי רז בירך את אמריליו מוטי ששון ראש עיריית חולון והזמין את אחיו יהודה ואילן לביצוע של "עץ האלון" (מילים: יורם טהרלב). האחים ששון, ממש כמו בשנה שעברה, יודעים להחזיק צליל ונותנים ביצוע יפה של שלושה קולות שונים, עם קטעי סולו. הביצוע נאה, וששון מוכיח שהוא באמת אוהב זמר עברי, אבל השיר עצמו הוא מיושן. מה שהיה טוב לפסטיבל הזמר תשכ"א כבר לא עובד היום.

את "פניך לפניי" שמבצעת אחריהם מיטל טרבלסי, כתבה רעייתו של אמריליו עדנה פלג. זה שיר אהבה יפה, שלחנו מזכיר לחנים של מתי כספי. טרבלסי מעניקה לשיר את המנות שהוא ראוי להן של רוך ועדנה רומנטיים, ניגון שנושא את הליריקה ורגש שממלא את הלב.

אחריה חוזר נתן דטנר ששר את "חמדה" (מילים: דליה רביקוביץ'). דטנר מפגין כאן את יכולותיו הגבוהות כזמר בעל קול טנור מגוון שמתחיל רך ואז מעמיק. הוא שר יפה ומדויק, מעוצב ועגול כמו רהיט יפה מעץ מהגוני מלא. מושפע בסגנון שלו מזמרים צרפתים גדולים, שארל אזנאבור למשל, ומיוסי בנאי. דטנר מגיע בשירה לפינות מדויקות עם נגיעות קטנות של תשוקה, ומעט מאלתר, ביצוע סלוני מצויין.

דין דין אביב נכנסה לנעליה של שושנה דמארי הגדולה ב"ליבבתיני" מפסטיבל הזמר של 1964. אביב שרה נפלא כהרגלה ונותנת כאן ביצוע שמחבר ג'אז שקט עם אוריינטליות שעוטפת יפה את המילים העממיות. הגרוב שלה עדין ומיוחד, והיא מביאה אל השיר הזה טוויסט שמזכיר עד כמה דמארי היתה גדולה ועד כמה אפשר לפרוס ממנה גם היום פרוסות יפות.

הבא בתור היה אלי גורנשטיין, מבצע דגול, בשני שירים ששר במקור יוסי בנאי ז"ל. ב"ביום זה" (מילים: לאה גולדברג) גורנשטיין מדגיש כל מילה. הוא לא מנסה להתחרות בבנאי אלא עושה מהשיר הזה משהו שיותר קרוב אליו, מנצל יפה את המנעד הקולי שלו גם כלפי מעלה וגם כלפי מטה. הגרסה שלו מלאה סנטימנטליות ולעיתים פאתוס מוגזם, אבל בסך הכל מאוד יפה.

השני של אלי גורנשטיין בתפקיד בנאי היה "יש כאלה שאומרים" שבנאי עצמו כתב. כאן בא לידי ביטוי הסגנון הצרפתי הקליל יותר של בנאי בהשפעת ברסאנס. גורנשטיין שוחה כמו דג במים בסגנון הזה ונותן ביצוע קליל ויפה. כהדרן הוא נותן את "טלפלא", שיר הנושא של תוכנית הילדים בה כיכב בראשית ימי ערוץ 1 ושגם אותו כמובן הלחין מוני אמריליו.

אחת מכוכבות הערב הזה היא דורית ראובני, שאמריליו הלחין כמה ממיטב להיטיה. ראובני עולה לבמה עם מקהלת "תא קולי" ומבצעת את "האיש מן הבקעה" (מילים: חיים חפר). זהו אחד הלחנים היפים שהולחנו בישראל בכל הזמנים, שיר עם שלושה חלקים וכל אחד מהם הוא מיני-שיר בפני עצמו החיבור ביניהם מדהים. וכאילו לא עברו 40 שנה מאז המקור הביצוע של ראובני יפה מאוד בשילוב מוצלח עם הלהקה, אחד הנאמברים היפים של הערב הזה.

דורית ראובני ממשיכה ל"יש פרחים" (מילים: נתן יונתן), משירי הזיכרון והטבע המובהקים, וכל כך ישראלי, כי הוא מחבר את תוגת השכול עם יפי הפרחים לתמונת נוף מקומית יפהפיה ועצובה עד כלות. ראובני עם הלהקה העניקה לו ביצוע שנשמע קלאסי וצבעוני, שמוכיח כי השנים לא גרעו מיכולותיה.

"תא קולי" נשארים כדי ללוות גם את רוחמה רז ב"ההר הירוק תמיד"(מילים: יורם טהרלב) וזה שוב חיבור של אהבת הטבע עם פיסה של כול. יורם טהר לב, בן קיבוץ יגור, שר על הכרמל ועל הנופלים שנקברו לרגליו. הלחן של אמיריליו מקסים ומשרת את המטרה. רוחמה רז, המבצעת המקורית, שרה בעדינות, בחביבות, עם הרבה חן, ואף מעט ילדותיות, שמתחברת לנעימות של השיר על אף מות החברים.

נשארים עם טהרלב, וכעת ששי קשת חוזר ל"בן פורת יוסף", מקבוצת השירים שנכתבו בשנות ה-70' על דמויות מהתנך (נוח, אוריה החיתי, גלית, עוזיהו, סולם יעקב, דוד המלך, מיכל). השיר מחבר לחן בסגנון צרפתי עם אווירה חסידית והפעם מעובד כנאמבר מתוך מחזמר. קשת מגזים מעט בשירה עם הקטע החסידי-חזני כשהוא שר "בן פורת יוסף" והמקהלה עונה לו ב"יבורך יוסף".  יש כאן אלמנט קצבי, גרובי, אפילו סוחף, אבל השיר הזה נשמע היום ארכאי מתמיד. נחמד שקשת שר כמו חזן בתפילת נעילה, אבל זה מריח כמו רחוב ראשי בבני ברק.

רוני דלומי מצטרפת לערב עם "נגן לי ירדן", שכתב יעקב שרת לפסטיבל הזמר. לפני הביצוע מספר נתן דטנר ששרת כתב את הבית האחרון משליחותו בטהרן כי המנהל האמנותי של הפסטיבל גיל אלדמע ביקש מאמריליו עוד בית לשיר. דלומי לוקחת את הירדן למקומות הלטיניים שבהם היא חזקה. הביצוע הקולי שלה נטו יפה וסביר, אך לא מבריק. היא מחזיקה יפה את הנאמבר ונותנת לו מהחן והנועם שלה, מהרכות והעוצמה שיש לה, ובסך הכל זה מתוק מאוד וישראלי מאוד וגם באופן יוצא דופן בערב הזה - צעיר, חד ומלא חיים.

דין דין אביב מצטרפת לרוני דלומי לדואט של "שלוש אהבותיי". לפני הביצוע מקריא דטנר ברכה ששלחה לאמריליו הפזמונאית של השיר תלמה אליגון רוז, אבל אז מתברר שחתן השמחה יצא לשירותים. הערב נעצר לכעשר דקות, דטנר מספר בדיחות ומושך זמן, עד שמוני אמריליו הגדול חוזר מהנוחיות.

השיר עצמו הוא בוסה נובה שאביב ודלומי טובות בה וזורמות יפה עם הקצב שלה, כל אחת מהן שרה טוב וגם הדואט שלהן בפזמון נאה ביותר. דלומי יותר חזקה וממהרת, אביב תומכת מלמטה וממתנת. ושוב בקטע מעבר דלומי דומיננטית ואביב מעניקה עומק. לקראת הסוף זו כבר ממש חגיגונת לטינית שאנטוניו קרלוס ז'ובים לא היה מתנגד לה. עוד אחד משיאי הערב.

דלומי יורדת ודין דין אביב נשארת ל"על כל עלה נושר" (מילים: רחל שפירא), שיר שהוא של במקור ומהשירים היותר מורכבים של אמיריליו. לא קל לבצע אותו ולא קל לעקוב אחרי כל פיתולי הלחן שלו. אביב מחדירה אליו כאן את הקסם הפרטי שלה ומושכת אותו אליה לגרוב שהוא פחות בלקנו-ישראלי ויותר מזרח תיכוני-אפריקאי. היא לא וירטואוזית מטורפת, אבל היא שרה אותו מצויין.

שניים מכוכבי הערב, מיטל טרבלסי וששית קשת, חוזרים ל"בצל כפות תמר" (מילים: דודו ברק), שיר ישראלי קלאסי שבו כולם במיטבם: אמריליו בלחן, דודו ברק במילים וקשת וטרבלסי בפרשנות נהדרת. קשת מדויק ומחבק וטרבלסי כאילו נולדה עבור השירים האלה שהם גם מולחנים וגם כתובים ללא דופי. הביצוע של טרבלסי נוגע ללב ויחד עם קשת היציב נוצר ביצוע מקסים.

רוני דלומי שבה ל"אל תשתול שושנים" ("כשאמות", שתרגמה לאה נאור מרוזטי), שיר אמריקנו-צרפתי עם פזמון קול פורטרי. כאן זה ג'אז כמעט קלאסי, זריז וקליל, ודלומי עושה אותו טוב מאוד. היא חיננית במידה הנכונה ורצינית במידה הנכונה לצליל הסקסופון ומתחילה להזכיר קצת את שלומית אהרון ביכולות שלה. בהחלט עולה כאן מדרגה ונותנת הופעה מצוינת.

רגע לפני הסוף עולות יחד שתי הדיוות של הערב, רוחמה רז ודורית ראובני, עם "לכל אחד ירושלים" (מילים: נתן יונתן), שיר ששתיהן שרו בעבר ושלחנו מזכיר קצת את "האיש מן הבקעה" (במיוחד בקטעים ששרה ראובני). הביצוע המשותף של דורית ורוחמה נחמד, עם מעט אווירת פולק ג'ון באאזית, במיוחד כשהן שרות "הו הו הו". הטקסט של נתן יונתן יפה כמו העיר עליה נכתב והלחן של אמריליו עושה את העבודה. שיר לא מבריק, אבל ממש בסדר.

הערב מסתיים עם "היום היום" (מילים: דודו ברק) ביצוע של דורית ראובני אליה מצטרפים כולם (פרט לרוני דלומי) בנאמבר סיום ראוי. ראובני מתחילה עם המקהלה, וכולם מצטרפים מאחוריה. את הבית השני שרים דטנר, קשת וגורנשטיין ובפזמון מצטרפות טרבלסי, אביב ורז. ראובני שואלת את אלוהים בבית השלישי והזמרות מצטרפות אליה ברקע ובפזמון כולם שוב יחד. לבסוף עולה לבמה מוני אמריליו בכבודו ובעצמו ושר איתם. מקסים.