האולימפיאדה בלונדון ננעלה כמו שרק הבריטים יודעים - מופע בן שלוש שעות, 80 אלף איש באיצטדיון האולימפי, אלפי משתתפים ומופיעים, אירוע ענק ומרהיב, על במה אדירה בגודלה בצורת הדגל הבריטי, עם מיטב המוזיקה הצעירה והותיקה שלהם - פופ, רוק, דאנס, היפ הופ וכל מה שביניהם, תצוגת תכלי שהתחילה ב"פארק לייף" של בלר והסתיימה ב"מיי ג'נריישן" של "המי" - מדהים איך שיר שסימל את מרד הנעורים של שנות ה-60' הוא השיר שאמור לאחד את כל העולם ב-2012.

ובדרך צצים ומופיעים עשרות שמות של אמנים מרגשים - מדנס עם "Our House", הפט שופ בויז עם "West End Girls", אנני לנוקס עם "Little Bird" על ספינת פיראטים, הקייזר צ'יפס, Muse, פאטבוי סלים, טיני טמפה, ג'סי ג'יי שנתנה את הלהיט שלה ושרה עם מה שנשאר מלהקת "קווין" - הגיטריסט בראיין מיי והמתופף רוג'ר טיילור, וכמובן להקות בנים - טייק ד'את ללא רובי וויליאמס עם "Rule The World" ו-One Direction עם "What Makes You Beautiful", ליאם גלאגר מ"אואזיס" (שזייף בטירוף), אמילי סאנדיי, אד שרין וניק מייסון מבצעים את "Wish You Where Here" של פינק פלויד, ריי דייויס וכמובן ג'ורג' מייקל שחזר לחיים וראסל ברנד עם "אריה הים" של הביטלס. גם מקומם של המתים לא נפקד, ואחרי פול מקרטני בטקס הפתיחה קיבלנו את ג'ון לנון על המסכים ב"Imagine" הנצחי ואת פרדי מרקורי בהקלטה מוומבלי 86' המיתי.

בזמן ששמענו את "Running Up That Hill" של קייט בוש (אבל לא ראינו אותה שרה) ופירמידה גדולה נבנתה במרכז האיצטדיון מקוביות לבנות, כולם חיכו לאיחוד של הספייס גירלס, שהיה מוצלח למדי - הבנות התחממו ב"Wannbe" אחרי שיצאו ממכוניות קטנות וצבעוניות וכבשו את האיצטדיון כשהן רכובות על מוניות לונדוניות שחורות עם "Spice Up Your Life" (שרק לא יגידו שהן להקה על-מונית) ויקטוריה בקהאם, אחת הנשים המשפיעות בעולם הבידור הבינלאומי, נראתה שם בין הפטיש לסדן, אבל יישרה קו עם החברות, התייחסה לעניין בשיא הרצינות ולמרות שהיא מפורסמת פי מאה מכל הארבע האחרות ביחד, נתנה את השואו יחד איתן. היה מרנין לראות חבורה של נשים סביב גיל 40 חוזרות לרגע אחד 15 שנה אחורה ונהנות לשמח מעריצים ששמרו להן חסד נעורים.

ג'ורג' מייקל האיש שחזר מהמתים, שר כמובן את "Freedom" הקלאסי (שנולד כאשר השתחרר מהחוזה עם "Sony") ושב לחיות עם "I'm Alive". יש כאלה שג'ורג' מייקל עושה להם פריחה, עם היותו דרמה קווין שמושכת את הקריירה כמו מסטיק, ויש כאלה שההופעה שו אמש היתה שיא צרוף של רגש מזוקק.

אריק איידל,  מכוכבי חבורת "מונטי פייטון", מלכי ההומור הבריטי בשנות ה-70', הוביל נאמבר מקסים של "Always Look On The Bright Side Of Life", והרים את כל האיצטדיון לשיר איתו יחד.

לצד המוזיקה הבריטים הציגו לעולם גם את מבחר דוגמניות-העל שלהם מכמה תקופות. קייט מוס ונעמי קמפבל היו השמות הכי מוכרים אבל כל שמונה הסופר-מודלס המוזהבות צעדו על הבמה לצלילי "Fashion" של דיוויד בואי.

וזה רק קצה הקרחון. לבריטים היה עוד המון לתת, כי דיוויד בואי הופיע כאמור רק כקליפ על המסכים, הרולינג סטונז ולד זפלין נעדרו וכמובן ווטרס וגילמור מפינק פלויד. ולמזלנו ניצלנו גם מהדביקות של אלטון ג'ון. היה נחמד לראות בסוף איך השרביט עובר לאמנים הברזילאים (כולל הכדורגלן האגדי פלה), הוסיפו המון צבע לקראת הסוף ולקראת האולימפיאדה הבאה. להתראות בבטוקאדה של ריו 2016.