מוסיקה ישראלית בשנות השישים היתה עוד בראשית דרכה, והושפעה מסגנונות ומקורות שונים, ובהם אנגליה, ארה”ב וצרפת. בשנות השישים התחיל להתפתח סגנון חדש של מוסיקה ישראלית - רוק ישראלי.

רוק ישראלי היה מושפע מסגנונות מוסיקליים לועזיים מאנגליה ומארה"ב, ובראשית דרכו לא התקבל בברכה על ידי חובבי מוסיקה ישראלית. הלהקות הראשונות שביצעו רוק ישראלי נקראו "להקות קצב", שפעלו במועדוני לילה ובדיסקוטקים ברמלה וברחוב המסגר בתל אביב. מסצנה זו גדלו מוסיקאים ישראלים כמו יצחק קלפטר ומיקי גבריאלוב (שניגנו בלהקת הצ'רצ'ילים), גרי אקשטיין, גבי שושן ועוד.

באותה תקופה, הביטוי המשמעותי ביותר של מוסיקה ישראלית היה הזמר העברי, שהתפתח בארץ עוד לפני קום המדינה ונעשה פופולרי אף יותר בשנות החמישים והשישים, הודות ללהקות הצבאיות ששרו שירים על החלום הציוני והגנת המולדת. הלהקות הצבאיות, ובמרכזן להקת הנח"ל ולהקת פיקוד הצפון, סיפקו בית ליוצרי מוסיקה ישראלית - פזמונאים, מלחינים ומבצעים - אשר הפכו עם השנים לדמויות המשפיעות בעולם המוסיקה הישראלי - אריק איינשטיין, יהורם גאון, שלמה ארצי, ריקי גל, ששי קשת, נעמי שמר, סשה ארגוב, שלום חנוך ועוד.

שנות השישים הייו שנים רגועות יחסית מבחינה ביטחונית, עד  פרוץ מלחמת ששת הימים שהשפיעה מאוד על המדינה, החברה והמוסיקה. ב-1967, כתבה נעמי שמר את "ירושלים של זהב", מהמנוני המוסיקה הישראלית החשובים והמשמעותיים בתולדות המדינה. השיר זכה בפסטיבל הזמר והפזמון, תחרות שירי מוסיקה ישראלית ששודרה בקול ישראל בשנים 1960-1980, והפך להמנון של מלחמת ששת הימים. במהלך המלחמה בלטו גם הזמרות שושנה דמארי ויפה ירקוני, עם שירי מוסיקה ישראלית קלאסיים כמו "האמיני יום יבוא" ו"בת שבע".

לקראת סוף שנות השישים, הרוק הישראלי צבר תאוצה והחל לתפוס את מקומו כסגנון מרכזי של מוסיקה ישראלית. אריק איינשטיין בחר להשתמש בלהקת הקצב הצ'רצ'ילים כלהקת הליווי הקבועה שלו, ואיתם הקליט את "פוזי", אשר נחשב לאלבום הרוק הראשון בתולדות המוסיקה המקומית.