מציאות נושכת
עם שירי פופ ידידותיים לסביבה, בלדות מנצחות וכמה שטיקים מוכרים רובי וויליאמס השלים בהצלחה את הקאמבק הראשון בקריירה שלו
נוי אלוש/ מערכת שירונט 12/11/2009
 
דרוג המערכת
Reality Killed the Video Star (2009)
null
דרוג הגולשים

ההיסטוריה מלמדת שכל אמן גדול צריך אלבום ניסיוני או כושל בדיסקוגרפיה שלו, שאחריו יהיה לו זמן לשבת ולהחליט אם הוא מתקאמבק או מחפש דרכים מוזיקליות חדשות לאתגר את עצמו. אצל רובי וויליאמס, אחד מכוכבי הפופ היותר מוצלחים שהיו לנו בעשור וחצי האחרון, זה הגיע בדמות אלבומו הבינוני Rudebox, שנעשה כשהוא בשיא הצלחתו המסחרית, בזמן שמבחינה אישית הוא סובל מהתמכרויות שונות, דכאונות, ובעיקר תחושת מיאוס מהקריירה שלו. במובן הזה Rudebox היה פרובקציה כנגד המאזינים, וכנגד הציפיות הבלתי נגמרות שהיו ממנו לאורך כל קריירת הסולו.

הכישלון של האלבום הזה שלח את רובי למסע ארוך ומרדפים אחרי חייזרים במדבריות דרום ארצות הברית, וזה בטח יכול היה בקלות להיגמר שם כשרובי הופך לתמהוני שמן ושתיין שחי בקראוון, אך למזלו החוזה הענק שחתם בשיאו עם המנהלים בחברת התקליטים EMI  בשווי 70 מיליון פאונד, השאיר אותם מספיק עירנים בשביל לשלוח אותו להתנקות ולהחזירו למוטב. עכשיו, כשהוא פחות או יותר חזר למציאות (ההופעות הטלווזיוניות האחרונות שלו עדיין מעלות סימני שאלה), הוא משחרר השבוע לפתחנו את אלבומו השמיני והנאה Reality Killed the Video Star (משחק מילים על הלהיט ההוא של הבאגלז מהאייטיז) ונדמה שהגיע שעתו לזרוח מחדש.

כשהוא מגובה במפיק העל טרוור הורן (שעבד לאחרונה גם עם אביב גפן), כנראה המפיק המיינסטרימי הכי מוצלח שאפשר לקבל היום תמורת הרבה כסף, מספק וויליאמס מקבץ מרשים של שלושה עשר שירים חדשים, שהדבר הכי רע שאפשר להגיד עליהם שהם לא מתביישים להתחנף למאזינים. הרצון לזכות באהבת הקהל מחדש מורגש כבר מהתו הראשון של השיר הפותח והמרגש Morning Sun. וויליאמס טוען שהוא כתב את השיר כמחווה למייקל ג'קסון, אבל לפרקים זה נשמע בעיקר כמו הסיפור האישי שלו (לא כולל הסוף המר). השיר עצמו הוא קלאסיקה וויליאמסית מידית מתוזמרת להפליא עם השפעות ביטלסיות כבדות שצצות גם בהמשך הדרך בעיקר בבלדות מוצלחות כמו הסינגל החדש והיפה You Know Me, ב-Blasphemy (השת"פ היחיד בדיק עם גיא צ'מברס שאחראי לכל הקלאסיות המוקדמות שלו) ו- Deceptacon האקוסטי. מעניין שדווקא הסינגל הראשון והמוצלח Bodies הוא זה שמזכיר יותר מכולם את הסאונד של האלבום הקודם, רק הפעם בהפקה מצ'וחצחת וקליטה הרבה יותר.

איפשהו לקראת האמצע, מקבל הדיסק תפנית מעניינת אל עבר אווירה דאנסית אייטיזית מעדות הפטשופ בויז, (Last Day Of Disco, Difficult for Weirdos) שם גם מגיעות לשיא יכולתיו הפנומנליות של הורן (פראנקי גוס, סיל) שיודע הכי טוב איך להוציא נשמה גם ממכונות. דווקא Do You Mind, השיר היחיד כאן עם פוטנציאל לתת בראש עם גיטרות נשמע כמו שיר רוק סבנטיזי על גבול פרודי, ויש גם יציאה אלטון ג'ונית מביכה (Won't Do That) אבל לא הם אלה שימנעו מוויליאמס לסמן וי גדול על קאמבק המוצלח. עכשיו רק צריך לקוות שזה יעכב עוד קצת את המחשבות על איחוד אפשרי עם טייק דאת'.

להאזנה לאלבום המלא של רובי- Reality Killed the Video Star