שנת 2009 הייתה עמוסה באירועים בעולם המוזיקה- חלקם משעשעים, חלקם ביזאריים, חלקם בלתי נשכחים לטוב ולרע. בכל מקרה, משעמם לא היה פה:

מייקל ג'קסון נאסף אל אבותיו 
לכאורה, אולי, כנראה, הוא לקח יותר מדי תרופות והרופא לא השגיח עליו מספיק, וביוני השנה מייקל ג'קסון נאסף אל אבותיו כשהיה בעיצומו של נסיון קאמבק עם הכנות למופע גדול שהיה צריך להעלות. הסרט שתיעד את ההכנות לאותו מופע עלה לאקרנים ואכזב את המעריצים, אבל להלוויה של ג'קסון הגיעו משהו כמו מיליון וחצי איש. חרושת שמועות מטורפת פרצה עוד לפני שהגופה התקררה – חלק מהדיווחים טענו שהונו של מייקל נאמד בחצי מיליארד דולר, אחרים גרסו שיש לו חובות של מאות מיליונים. חלק מתופעות הלוואי היו אמירות ותביעות שונות של בני משפחתו – האחות ג'אנט טענה שהיא אבחנה אצלו בעיית סמים, והאב ג'ו דרש קיצבה חודשית של 15 אלף דולר מעזבונו (וסורב ע"י בית המשפט). אחרי מותו מייקל גם השאיר אחריו שיר חדש אותו כתב עם פול אנקה. ספייק לי עשה מחווה אחרונה וביים את הקליפ לשיר הסיום של מלך הפופ.

מסתכלים אחורה בזעם 
במשפחת גלאגר כולם בריאים ושלמים, פיזית לפחות, אבל להקת האם אואזיס הלכה גם היא לעולם שכולו טוב ומורכב מריפים גנובים מהביטלס. לאורך ההיסטוריה שלה אואזיס תמיד תפקדה בתור להקה שהמוזיקה המשובחת שיצרה ניזונה לא מעט מהמתחים בין חברי ההרכב, ובעיקר בין שני האחים לבית גלאגר. בסוף אוגוסט השנה לנואל פשוט נמאס ואחרי 18 שנים, 70 מיליון הוא הודיע דרך אתר הלהקה שהוא עוזב מכיוון שהוא לא מסוגל לעבוד עם ליאם אפילו עוד רגע אחד נוסף. כשחושבים על זה שהאלבום האחרון Dig Out Your Soul היה אחד הטובים ביותר של הלהקה, והיו לה לא מעט כאלה, זה פשוט חבל.

הברווזון הופך לברבורה  
סוזן בויל הוא סיפור סינדרלה מודרני רק בלי הקטע הזה בסוף שסינדרלה הופכת כוסית. מובטלת בת 47 מסקוטלנד, שאובחנה כלקויית למידה בילדותה, נחשבה למבוגרת מדי בשביל התחרות ונראתה ההפך הגמור ממה שמקובל חברה שמקדשת יופי חיצוני זכתה ללעג וזלזול. ואז היא התחילה לשיר את I Had a Dream, וכל הנוכחים באולפן הטלוויזיה – קהל ושופטים כאחד – קמו על רגליהם והריעו לה. בסופו של דבר היא זכתה במקום השני, אבל השופט סיימון קאוול הוציא לה אלבום בכורה בחברת הפקות שלו. הדיסק נמכר בקצב שהוגדר אחד המהירים בעשור, עם כחצי מיליון עותקים בבריטניה ועוד 625,000 בארה"ב בימים הראשונים לאחר יציאתו. השירים שלה ביוטיוב זכו ליותר מ-100 מיליון צפיות.

סוזאן בויל אחרי המהפך בהופעה בתוכנית הבוקר "טודיי שואו":

זעם נגד השיטה 
לא ברור מה בדיוק העיר אותם דווקא השנה, אבל לבריטים נמאס כנראה מזה שבכל שנה הזוכה באקס פקטור ("כוכב נולד" של האנגלים) מגיע למקום הראשון במכירת הסינגלים בכריסמס. קמפיין מתוקשר היטב בפייסבוק קרא לתומכים לקנות דווקא את הסינגל העתיק של רייג' אגיינסט דה מאשין, Killing In the Name Of כדי להילחם בג'ו מקאלדרי המסכן, שזכה בתחרות השנה. למרבה ההפתעה, ולא מעט בזכות תמיכה מאסיבית של עיתון המוזיקה הנחשב NME, זה הצליח – הסינגל של רייג' חצה את רף ה-500,000 עותקים בעוד מקאלדרי הסתפק במשהו כמו 450,000 והוכיח שיש עוד כמה אנשים בעולם הזה שאכפת להם מהמוזיקה שלהם. תחילתה של מהפכה? כנראה שלא. רוצים הוכחות? סורו לאייטם הבא.

יקירת הפאפארצי
אחרי  קריירה מדשדשת כזמרת ברים ניו יורקית אלמונית ושחברת התקליטים נפטרה ממנה עוד לפני אלבום הבכורה, ליידי גאגא הפכה השנה לכוכבת הפופ הכי גדולה בעולם. גאגא, או בשמה המקורי סטפני ג'ואן אנג'לינה ג'רמנוטה, השתחלה אל תעשיית המוזיקה מאחורי הקלעים ככותבת שירים בהשכרה לאמנים כמו פרגי והפוסיקט דולז, תוך כדי שהיא לומדת כל מהלך בקריירה של הקולגות לעתיד בריטני ספירס וכריסטינה אגילרה. כשהרגישה בשלה מספיק השילה את מכנסי הג'ינס המשופשפים לטובת מלתחה עניפה של בגדים תחתונים, צבעה את השיער לבלונד בוהק ויצאה לכבוש את העולם. הסאונד העדכני שתפר לה יד ימינה, המפיק "רד וואן" לפזמונים מוצלחים במיוחד שכתבה סידרו לה די חוזה בלייבל של הראפר אייקון והובילו בסוף 2008 לאלבום בכורה מושלם שכלל בתוכו ארבעה סינגלים מעולים, כולם מהלהיטים בולטים של השנה החולפת שהפכו אותה לכוכבת ענקית כמעט בין לילה. את 2009 היא סוגרת עם מיני אלבום חדש בן 8 שירים אותו מובילים המגה להיט Bad Romance והדואט המבריק עם ביונסה (Telephone) שצפוי להיות אחד הלהיטים הגדולים הראשונים של 2010 ולהכתיר אותה כהבטחת הפופ הכי גדולה לעשור הבא עלינו לטובה. אפילו המלכה האם מדונה כבר נתנה את ברכת הדרך.

העולם משתחווה לגדול הכהנים 
לעניין גל ההופעות שפקד את מדינתנו בשנה האחרונה עוד נגיע, אבל בינתיים בוא נתעכב רגע על מר לאונרד כהן. כהן ביקר כאן במסגרת סיבוב הופעות שנמשך לסירוגין כבר כמעט שנתיים – אליו יצא בעל כורחו לאחר שמנהלת החשבונות שלו מעלה במיליונים מכספי הפרישה שלו. אחרי יותר מ-14 שנה של העדרות מהבמות, כהן חזר לבמה רעב מאי פעם, חד ומדוייק ובעקבות הביקוש מצד הקהל מצא את עצמו בעיצומו של טור אינטנסיבי חוצה יבשות שכל הכרטיסים אליו נמכרים חודשים מראש. כהן – שאין לו אלבום חדש לקדם – נותן לקהל פשוט את מיטב השירים הכי אהובים שלו בביצועים מעומק הנשמה, וניכר שהוא נהנה ומתרגש בכל ערב מחדש. הקידות האינסופיות שלו ללהקת הליווי הנהדרת, התודות הכנות שהוא מרעיף על הקהל ובעיקר הקול העמוק ומלא ההבעה שלו זיכו את המופע הזה בשבחי המבקרים בכל העולם, וגם הונצחו ב-DVD פנומנלי שתיעד את ההופעה בלונדון. עשרות אלפי הכרטיסים למופע בארץ אזלו תוך שעות, למרות מחירים יקרים בהרבה ממה שעולה כרטיס למופע הזה בחו"ל.

כהן מברך את ברכת הכהנים בסיום הופעתו בארץ:

הבוס לוקח פיקוד
כשמדברים על סיבובי הופעות גדולים ומצליחים, אי אפשר שלא להתפעל ממה שעשה השנה ברוס ספרינגסטין. זה התחיל עם אלבום מופלא ועוצמתי בשם Working On a Dream, נמשך במעורבות פעילה וישירה בהכתרתו של אובמה לנשיא ארה"ב – כולל הופעה מול 2 מיליון איש באנדרטת וושינגטון בכנס תמיכה – והתפוצץ באחד ממופעי הסופרבול הכי גדולים ובלתי נשכחים אי פעם. סיבוב ההופעות של הבוס אמנם לא כלל את ישראל, אבל עבר בהמון אצטדיוני ענק באירופה וארה"ב – כולם סולדאווט כמובן – במחירים זולים מתוך אידיאולוגיה של ספרינגסטין שרוצה שכולם יוכלו להרשות לעצמם לראות אותו. בחלק מהמקרים, כמו למשל בשתי הופעות שנערכו במדיסון סקוור גארדן או ארבע רצופות בפילדלפיה, הוא ניגן ערב אחרי ערב אלבומים שונים בשלמותם באותה עיר. על הדרך הוא גם הרס את איצטדיון הג'איינטס בהופעה מיוחדת וקיבל את גלובוס הזהב על השיר "המתאבק" שכתב לסרט באותו שם. כל זה היוה אקורד סיום ראוי לעשור של הבחור מניו ג'רזי שהמשיך לעבוד קשה עם חמישה אלבומים מצויינים ומסעות הופעות מפרכים של 3 שעות אנרגיה על הבמה מדי ערב.

אקסל נלחם בסינים ובעצמו
14 שנה חיכה העולם למוצא פיו של אקסל רוז. אחרי שקיבל זכויות על השם גאנס אנד רוזס והעיף את כל חברי ההרכב פרט לדיזי ריד (הקלידן) אקסל נכנס לאולפן בכדי לעבוד על "דמוקרטיה סינית" בפרוייקט שהלך והתארך על פי מצבי רוחו של אקסל שגם הוציא על האלבום משהו כמו 13 מליון דולר והפך אותו לאלבום היקר בהיסטוריה. שירים ראשונים מתוך האלבום החלו לדלוף לרשת כבר ב-2006 אבל אקסל המשיך להתעקש ורק בסוף 2008 הואיל להעניק לעולם את היצירה שהתקבלה בביקורות אוהדות ברובן, אבל רוז הוא רוז ובמקום לקדם את האלבום סירב לחלוטין לשתף פעולה עם התקשורת ופחות או יותר ירד למחתרת. עכשיו השמועות אומרות שכל זה מתוכנן והאלבום "דמוקרטיה סינית" הוא בכלל חלק מטרילוגיה שתצא לשוק עד 2012, אבל אף אחד לא באמת יכול לאמת שום דבר בסיפור הזה. מה שכן, קיבלנו השנה אלבום מצויין של גאנס אנד רוזס. מבחינתנו, מדובר באירוע.  

הדאנס משתלט על הפופ
מבט קצר ברשימות סיכום העשור השונות מגלה מיד נטייה ברורה לסאונד היפ הופי בכל הנוגע ללהיטים ששלטו בפסגות המצעדים. ולא מדובר רק בשירים של אמני ז'אנר מובהקים כמו פיפטי סנט או אמינם, אלא גם ובעיקר בכוכבי פופ בולטים כמו בריטני וג'סטין ואפילו מדונה שהבינו במהלך העשור שכדי להישאר רלוונטים עדיף להם למצוא מפיק היפ הופ צמוד בחיוג המהיר. כמו כל דבר טוב שמגיע במנות גדולות מדי, באיזשהו שלב גם לקהל התחיל להימאס מהביטים השחורים והמפיקים הבכירים פנו לחפש את המוג'ו שלהם במקום אחר. טימבלנד היה הראשון שהחל לשלב מוזיקה אלקטרונית בהפקות שלו לאומנים כמו מיסי אליוט, נלי פורטדו וג'סטין ובהמשך הצטרפו לחגיגה שמות כמו קנייה ווסט שסמפל את דאפט פאנק, ואייקון שחפר אפילו עמוק יותר אל עבר הדאנס המסחרי האירופאי. כל זה היה כמובן רק ההכנה להתפוצצות הגדולה של הז'אנר החדש בעולם הפופ של 2009, ששיאו כמובן ב The E.N.D, אלבומם האחרון של להקת הפופ בלאק אייד פיז שהיה הרבה יותר אלקטרוני מהיפ הופ, הודות לעבודה צמודה עם הדיג'יי והמפיק הצרפתי דייויד גואטה שגם לקח חלק בלהיט הכי גדול שלהם עד היום I Gotta Feeling, במקביל לאלבום מצליח משלו שכלל שיתופי פעולה עם כמה מכוכבי המוזיקה השחורה הגדולים באמריקה כמו ני-יו, אייקון וקלי רולנד שנתנה את  בלהיט הכי גדול שלו השנה When Love Takes Over. בהקשר זה חובה לציין גם את I Know You Want Me להיט הקיץ הענק של הראפר פיטבול שהצליח לכבוש את פסגת המצעד האמריקני למרות שהוא מבוסס על טראק האוסי מועדוני (75 Brazil)שספק אם מגיע לתודעה באמריקה לולא קולו המעצבן של פיטבול מעליו.

שנה של הופעות 
קשה להעלות בזיכרון קיץ שבו כל כך הרבה אמנים ביקרו בארץ, מהשוליים הסהרוריים ועד המגהסטארים. אחרי שבשנה שעברה התכבדנו בביקור של פול מקרטני, 2009 הביאה לארץ את כריס קורנל, דרים ת'יאטר, ליידי גאגא, פול אנקה, סוזן וגה, קלקסיקו, חוליו איגלסיאס, פטשופ בויז ועוד רבים וטובים. שיאה של המגמה המבורכת היה ערב אחד שבו הופיעה מדונה בפארק הירקון בעוד מהעבר השני של כביש רוקח התייצבו חברי פיית' נו מור על במת ההאנגר בגני התערוכה. הביקורים הללו הם, בניגוד לשמועות, לא תוצר של שמש חמה וחומוס מעולה, אלא מגמה כלל עולמית שמובילה  יותר ויותר אמנים אל הבמות בעקבות הירידות החדות במכירות התקליטים. מי שנהנה בעיקר מהמגמה היא מדונה שמסע ההופעות שלה שבר שיאי הכנסות, וגם הטור של יו2 ייצר להם כסף הרבה יותר מהאלבום הבינוני שהוציאו. בדרך הם גם עשו 2 היסטוריות קטנות – הופעה בארה"ב ששודרה לייב ביוטיוב ליותר מ-2.5 מיליון צופים, והופעה חגיגית ומרגשת בשער ברנדנבורג בברלין ביום 20 השנה לנפילת החומה.

יו 2 מנגנים את One בקונצרט בברלין: