![]() |
|||||||
שש-טוס | |||||||
באלבומם השישי הדג נחש מתחילים לפזול לכיוון קריירה בחו"ל אבל נשארים נטועים חזק במציאות הישראלית. התוצאה, כרגיל, משובחת | |||||||
|
|||||||
|
|||||||
כבר יותר מ-14 שנה הדג נחש עובדים ביחד, מספר די מרשים לא רק ברמה האישית בין החברים, שעברו משבר לא קטן בשנים האחרונות (ופתרו אותו, ממש כמו מטאליקה על ספת הפסיכולוג), אלא גם בכל הקשור לאורך חיים הקצר בדרך כלל של להקות בארץ הקודש. לא מפתיע שהם גם בין הבודדים באמנים מקומיים, שהם לא שלמה ארצי, ששומרים די באדיקות על מעמד רם בתעשיית מוזיקה, בסיס רחב של מעריצים, ואוחזים גם בהצלחה מרשימה מעבר לים. השינוי הגדול מאלבומיהם הקודמים הוא בעיקר נוכחות גדולה לשירים באנגלית (לטובת הקהל הגדל שלהם בגולה), אבל פחות הרפתקנות מוזיקלית שאפיינה את אלבומם הקודם בעזרת הג'אם. זה לאו דווקא דבר רע כשמדובר בדג הנחש שהוכיחו לא פעם בעבר שכשהגרוב, המלודיה והישראליות שלהם מתערבבות יחד אנחנו מרווחים להיטים גדולים. השירים המולעזים, כמו תמיד במקרים אלה, מתחלקים בין טובים (War) לטובים פחות (That Ain't What It's All About) ונופלים גם בגזרת המבטא של שאנן סטריט, אבל מה שבטוח, שבהופעות (גם בארץ) זה יעבוד מעולה. למרות זאת , הייתי שמח לשמוע מהם פחות קטעים "דג נחשיים" של תחילת הדרך כמו "לא מספיק", ב"סלון של סולומון", שנשענים על ביט ארנ'בי או פאנקי נוסחתי וראפ צפוי מדי של גיא מר שקיבלנו מהם מספיק בעבר ונשמעים קצת לא רלוונטים ל"גילם". אבל אלה כמובן לא פוגעים מההנאה שמספקים הדג נחש ב-"6" ויש כאן מספיק שירים טובים, מספיק להיטי הופעות ומספיק להיטי רדיו שישמרו על מעמדם, בארץ ובחו"ל. וטוב שכך. |
|||||||