יום אחד, כשיכתבו את ההיסטוריה של השתלטות הפופ המזרחי על המיינסטרים הישראלי, משה פרץ יזכה כנראה למקום של כבוד. פרץ אמנם צעיר יחסית בעסק, אבל הוא כבר נושף בעורפם של אייל גולן וקובי פרץ, ועושה זאת, וזה לא פחות חשוב, בכוחות עצמו. משה פרץ הוא אחד האמנים הבודדים בז'אנר שכות לעצמו והרבה בזכות זה משכיל שלא להיצמד לשטאנץ המוזיקלי הרגיל של הז'אנר שמציגים לא מעט מהקולגות שלו.

מאז פרץ לחיינו זכה הזמיר מטבריה ליחס חם מהתקשורת שאפשר לייחס בין היתר לשירות הצבאי בלהקת פיקוד צפון, עובדת היותו היוצר ומלחין של שיריו ואותה צניעות לא אופיינית (בטח ביחס לקובי פרץ ולאייל גולן) שהוא משדר, מה שהפך אותו מיד לאחר להיטו הגדול הראשון "אש" ליקיר גלגל"צ ולאחריו לכוכב בפריים טיים הערוץ שתיימי והגיע לשיא עם זכיתו בפרס הישג השנה של אקו"ם בתחום המוזיקה.

עם פרס מכובד מהממסד ביד וקיץ קרב ומבטיח באמפי קיסריה, אלבומו הרביעי "מהשמיים", למרות חסרונותיו, לא אמור לעצור את הדהירה הבטוחה שלו אל עבר המגרש של הגדולים במוזיקה הישראלית הודות לעשרה שירים חדשים שנעים בטבעיות בין שירי פופ קיטש אמריקאי ועד שירי חתונה חפלאים בגוון טורקי ים תיכוני. חלקם כבר הפכו מזמן ללהיטים גדולים ברדיו ובחתונות וכיכבו בהופעותיו בהיכל התרבות במהלך חורף.

ברגעיו הטובים משה פרץ בהחלט מספק את הסחורה המצופה ממנו. אם זה בגזרת השירים הקצביים כמו בלהיטים "אשמור עלייך", "מהשמיים" והסינגל החדש "מה קורה אתך", או בגזרת הבלדות כמו "2 בלילה" האנריקה אגלאסיאסי המוצלח ו"אמא" שמתחת למעטה הציניות מצליח לרגש. הרגעים הטובים פחות לעומת זאת בולטים מיד בשמיעה ראשונה אם זה בעיבודים קיטשיים ובנאלים למדי מעדות סלין דיון לבית טיטאניק ומוזיקה אירית ("איך שאת יפה") וגסים מדי בכמה מהפקות הדאנס ("סודות האהבה") ואם זה בטקסטים שחלקם נופלים למקומות הכי נמוכים של הז'אנר. מספיק לציין את שם הרצועה התשיעית "פזמון קטן של אהבה" בשביל לחדד על הנקודה.

בולט לטובה במיוחד מעל כל השאר הוא השיר "אין כמו בבית" המרגש בו הוא מצליח לנפק טקסט מאוד ישראלי של געגוע לילדות ולבית ולחן מדוייק שמזכיר לא מעט הדברים שאתניקס עשו עם אייל גולן בתחילת הדרך. ובדיוק בפופ מהסוג הזה צריך פרץ לדבוק אם הוא רוצה להפוך לאמן משמעותי יותר בנוף המוזיקה המקומי ולא להשאר במשבצת הכוכב הלוהט של תור הזהב של הז'אנר.