במה שהפך זה מכבר למסורת, גם השנה ביום הזיכרון לחללי צה"ל יעלה באתר האינטרנט iMusic  - פרוייקט הנצחה מוזיקלי מיוחד,  לזכרו של אל"מ מרדכי ("מוטק'ה") נדיבי ז"ל שנהרג בשנת 1971 בעלותו על מוקש בתל מארישה אשר בבית ג'וברין. עימו נהרגו גם סא"ל פרץ עורי ז"ל, רס"ן מרדכי לוסטיג ז"ל וסרן ברוך רוזן ז"ל.

במסגרת הפרוייקט ניתן להאזין ולהוריד בהורדה חוקית חינם (!) שירים אשר נכתבו ע"י או לזכר נופלים. אל השירים תינתן גישה חופשית במשך 48 שעות, כשבכל עמוד שיר ניתן יהיה לקרוא את סיפור חייו של החלל אשר כתב את המילים או לזכרו נכתב השיר.

במסגרת הפעילות,  גם ברשתות הסלולריות סלקום ופלאפון תינתן גישה לשירי הפרוייקט להאזנה ולהורדה בחינם וכן תינתן האפשרות בכל עמוד שיר להקדיש את השיר לזכרם של נופלים אחרים. כך תוכלו תוך כדי האזנה לשירים לכתוב הקדשה אישית במעין גלעד הוירטואלי.

הפרוייקט יעלה עם הצפירה בערב יום הזיכרון (18.4.10) ויהיה זמין לאורך כל יום הזיכרון עד צאת יום העצמאות (20.4.10) בכתובת: www.imusic.co.il

לציון יום הזכרון לחללי מערכות ישראל אנחנו מביאים לכם כמה שירים להאזנה מתוך הפרוייקט ואת הסיפורים של האנשים בעומדים מאחוריהם:

יהודית רביץ- סיכות הראש שלי
מילים: אורנה גורביץ' ז"ל

אורנה גורביץ' ז"ל נולדה ב-1963 בנהריה, ובהמשך עברה משפחתה לפתח תקווה ולחדרה. אורנה ידעה לבטא את עצמה בעל-פה ובכתב ותרמה מפרי-עטה לעלון בית-ספרה. בצנעה משכה בעט וכתבה שירים רבים. אורנה גם עסקה בהדרכת ילדים במרכז הקהילתי. היא התגייסה ב-1982, ובאותה שנה חלתה במחלה ממארת ממנה נפטרה לאחר 9 חודשים, והיא בת 19 וחצי בלבד. הועלתה לדרגת סמל לאחר מותה.
 

שי גבסו- תזמורת של איש אחד
מילים: יונתן גוטהילף ז"ל

יונתן גוטהילף ז"ל נולד ב-1958 ברחובות, ונקרא על-שם חבר טוב של אביו, שנפל במלחמת השחרור. הוא היה בן למשפחת פרדסנים, שהטמיעה בו את אהבת האדמה והארץ. בילדותו עשה לעצמו מבחני אומץ: נהג לצאת לפרדסים בלילה, נסע לבדו על אופניים למרחק רב, קפץ ממגדל המציל או חזר לבדו מן הים לרחובות ברגל. בגיל ההתבגרות ירד לסיני לעבוד בביצורים, בתנאים שאף גברים חזקים וקשוחים התקשו לעמוד בהם. הוא היה גבוה ויפה-תואר אך על אף התדמית הקשוחה ששקד עליה, היה יונתן רגיש מאוד ובעל לב טוב. את שירותו הצבאי החל בקורס טיס, אך ביקש לעזוב את הקורס כדי להתנדב ליחידה מובחרת של חיל-רגלים. הוא שירת בסיירת גולני, מרבית הזמן בצפון הארץ, בתקופה של פיגועים וחדירות מחבלים. כמה חודשים לפני שחרורו נפל חברו בסיירת, יוסי בר-מאיר מאפיקים. מותו פגע בו קשות, והוא קיבל עליו את תפקידו של יוסי כסמל באותה מחלקה. ב-1979 השתחרר יונתן מצה"ל ושובץ לשירות מילואים ביחידת סיור של גדוד נח"ל. לאחר השחרור החל ללמוד באוניברסיטת בר-אילן. בסיומה של השנה השנייה התכונן לשאת לאישה את חברתו דורית, אבל המלחמה פרצה, ויונתן הצטרף ליחידתו עוד לפני שקיבל צו קריאה. יונתן נפל במלחמת שלום הגליל ביום ט"ו בסיוון תשמ"ב (10.6.1982), כשיחידתו נפגעה מהפצצה אווירית בעת שלחם בגיזרה המזרחית בלבנון. יונתן היה בן 24 במותו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי ברחובות. 

אביתר בנאי- כולם יורים עליי
מילים: יעקב ברג ז"ל

יעקב ברג ז"ל נולד ב-1951 בקיבוץ דברת. בזמן שלמד בבית-הספר התיכון, היה פעיל במיוחד בהדרכת נוער. במשך שנה ריכז את חברת הילדים בכפר-תבור, עוד שנה עשה כן בעפולה-עילית וכן ריכז את חברת הנוער במשקו במשך שנה. קובי היה תלמיד מצטיין בבית-ספרו ונשלח למחנה הנוער שוחר-מדע במכון וייצמן. אחר-כך נשלח גם למחנה נוער שוחר-מדע בינלאומי, שנערך בלונדון. הוא היה קורא נלהב של ספרות טובה ושירה, והוריו ומוריו השפיעו עליו תמיד ללמוד הוראה, כדי שיחזור ללמד במשק. ואכן, כחודשיים לפני נפילתו נרשם קובי לאוניברסיטה בירושלים. יעקב גויס לצה"ל בשלהי אוקטובר 1969, ולאחר שהוצב לחיל השריון סיים את הכשרתו בבית הספר לשריון. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, נשלח יעקב עם יחידתו, גדוד סיור 87 לגזרה המרכזית של חזית סיני והשתתף בקרבות הבלימה נגד המצרים. בקרב הקשה והאכזרי להקמת ראש הגשר לצליחת תעלת סואץ שהתחולל ביום כ' בתשרי תשל"ד (16 באוקטובר 1973) לפנות בוקר, ליד "החווה הסינית", כאשר קובי עסק בפינוי פצועים עם צוותו, נפגע הנגמ"ש שלהם פגיעה ישירה מטיל מצרי וקובי נהרג יחד עם כל חבריו בנגמ"ש. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שבקיבוצו, דברת.

שלמה ארצי ודין דין אביב- שוש
מילים: שוש ריס ז"ל  

שוש ריס ז"ל נולדה בחדרה ב-1980. בגיל 6 החלה להתאמן בקרב מגע ובהמשך הפכה למדריכה בתחום. במסגרת לימודיה במגמת מזרחנות בתיכון נשלחה לייצג את ישראל במלזיה. לאחר שירותה הצבאי במודיעין החלה לעבוד בסופר פארם בגן שמואל. ביום רביעי כ"ד בחשוון תשס"א (22.11.2000) יצאה שוש לסידורים אחרונים לגבי לימודיה העתידיים באוניברסיטה. היא עצרה להזמין פיצה בפיצרייה במרכז העיר. בעודה עומדת בתור התפוצצה סמוך לה מכונית תופת. בפיגוע נפצעו למעלה משישים בני אדם ושניים נהרגו, ביניהם שוש. בסניף הסופר-פארם בו עבדה הקימו לזכרה גן שעשועים שהוצב מול הסניף בגן שמואל. בגן הניחו אבן עליה נחקק אחד משיריה של שוש.

ברי סחרוף- אהבת איתי 
מילים: איתי שטיינברגר ז"ל

איתי שטיינברג ז"ל נולד ב-1985 בירושלים. אמן מלידה, שיצר אמנות ומוזיקה, צילם ותיעד עד לרגעיו האחרונים. איתי גדל כילד טבע, אוהב טיולים, שהוביל את כל החברים לבילויים והרפתקאות. הוא צייר, ניגן בגיטרה, ולימים התגלה כצלם מוכשר. בתקופת התיכון הדריך בחוגי סיור, היה נווט פעיל וחבר מועדון הניווט של מודיעין. איתי השתייך למעגלים חברתיים רבים, ובכל מעגל הותיר את חותמו. בג'יפ הירוק, סמלו המסחרי, תמיד היה ארגז מלא בבירות, ולצדו הכלב ריו והגיטרה. בינואר 2004 התגייס איתי לצה"ל. את שירותו הצבאי החל בקורס טיס, ולאחר שנשר עבר כלוחם לסיירת של חטיבת השריון. הוא נתמנה לתפקיד מש''ק הסוואה - תפקיד ששילב פיקוד על החיילים עם יכולותיו האמנותיות ותפיסת הסביבה הייחודית שלו, ואף קיבל אישור לשאת עמו מצלמה. איתי עמל על פתרונות שונים עבור החיילים ואחד הפרויקטים שהוביל היה "סטארט אפ הגטקעס", בניסיון למצוא גטקעס שיחממו את הלוחמים שאפשר יהיה לפשוט בקלות. כדי ליצור את הגטקעס המושלמים, הוא עבר בין חברות היי-טק ועשה מחקר של ממש על בדים נושמים וקלים. כשפרצה מלחמת לבנון השנייה עלה איתי עם פלוגתו צפונה והשתתף בקרבות. ביום י"ח באב תשס"ו (12.8.2006), בעת שפינה פצועים תחת אש בפאתי הכפר ע'נדוריה שבדרום לבנון, נפל סמל ראשון איתי שטיינברגר והוא בן עשרים ואחת. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין בכרמי יוסף בלב חורשה עבותה, מוארת באור נרות. לאחר מותו קיבל את צל"ש פיקוד הצפון על גבורתו בקרב. במסגרת הפרויקט "עוד מעט נהפוך לשיר" הלחין ושר ברי סחרוף שיר מפרי עטו של איתי הנושא את השם "אהבת איתי".