זה היה אמור להיות עוד ערב שגרתי ב"כוכב נולד". הספיישל סומן כהצלחה. עידן רייכל הוא  בחירה טובה במקרים כאלה. השירים שלו כאילו נתפרו למדיום: יפים, ענוגים, מושלמים הרמונית, וכאלה שדמויות המבצעים בהם משניות ומסתוריות, כך שכמעט כל אחד יכול להיכנס למשבצת. גם הביצועים היו מרשימים. בניגוד לרוב התוכניות, אתמול כל העשירייה תיפקדה בזמן אמת. בקיצור, ערב מושלם, עם מתמודדים שהיו צריכים לעלות להדחה על פי סך הביצועים שלהם לאורך העונה ולאוו דווקא על רק הערב הנתון הזה. עומר אדם ולירן דנינו הם השמות הראשונים שעולים לראש כמודחים פוטנציאלים, במיוחד על רקע ההתפתחות המרשימה של רוני דלומי בשבועות האחרונים.

אבל אז זה קרה. בשקט מוחלט. מתחת לרדאר. הקהל בבית אמר את דברו, והעלים את חובי סטאר מהבמה.  ההלם של כל המעורבים בהפקה, כולל המתמודדים היה מוצדק. נכון, חובי אולי הגיע לנבחרת בתור גימיק עם כשרון, אך ככל שהעונה התקדמה היה ברור שהכינוי סטאר שהוא הדביק לעצמו, מוצדק במיוחד. ולא, אין כאן כדי להגיד שחובי הוא זמר גדול. יש בנבחרת טובים ממנו. כולל כמה שכבר הלכו הביתה. אבל חובי הוא כוכב פופ, פרפורמר נהדר, ואחד המתמודדים היותר מוצדקים בתולדות התוכנית.

אם מסתכלים על ההיסטוריה של כוכב נולד, מפתיע לגלות כמה מעט כוכבי פופ אמיתיים הגיעו לשלבים הגבוהים של התוכנית. אם צריך לשים את זה במילים, אפשר לסכם את זה בשתיים: שירי מימון. גם בתחילת הדרך בכוכב נולד וגם בקריירת סולו שבאה אחר כך, מימון תמיד תייגה את עצמה בתור זמרת פופ, ובאה לתת לקהל שואו, גוד טיים נוצץ, שלא בא על חשבון יכולותיה כזמרת. חובי סטאר נופל לאותה קטגוריה. הוא אמנם זמר הרבה פחות טוב ממימון אבל יש לו ערך מוסף. הוא מביא פאן לתוכנית. הוא מביא משהו נוצץ, משמח, ולא שמרני. זה משהו שמאוד חסר בכוכב נולד. הרי לרוב אין שם, אם לא לוקחים בחשבון את מארינה מקסימליאן בלומין ופאולה ולשטיין של העונה הנוכחית, זמרים בלתי נשכחים או שמדובר בבית גידול ליוצרים חד פעמיים. מדובר בתוכנית בידור שכל כולה סובבת את תרבות הפופ. אבל, אם מוציאים לרגע את מימון מהמשוואה ומסתכלים על כל הפיינליסטים של העונות הקודמות, זמרי פופ קלאסיים לעולם לא מגיעים לשלבים המתקדמים באמת של כוכב נולד. למה? שאלה טובה. אבל התשובה לא באמת מסובכת.

ישראל היא מדינה שמרנית מבחינה מוזיקלית. אין מה לעשות. קריירה של זמרי פופ, מלבד כמה יוצאים מהכלל, נמשכת 2.5 דקות בחסות מדורי רכילות והרבה פחות מאשר בזכות רדיו וקהל. גם בתוך העולם של כוכב נולד תמיד תהיה העדפה למלנכוליה זולה במסווה של איכות. שיר עצוב תמיד נשמע עמוק יותר, בוגר יותר, גם אם מבחינת מילים ולחן הוא לא מחזיק מים ולא מעיד על כישרון. אבל ככה אנחנו. המוזיקה הישראלית הצעירה אוהבת את כלוב המלנכוליות בה היא כלואה, כולנו יודעים שביום הזיכרון מנגנים את השירים הכי יפים, וכולנו לומדים להעריך את לילי אלן, אבל אם היא הייתה שרה בעברית היינו עוברים תחנה. זה עולם המוזיקה בישראל. ובעולם כזה, לחובי סטאר אין סיכוי אמיתי.

כוכב נולד- סיכום השבועות הקודמים