אבל נינט עשתה צעד ראשון חשוב בדרך לעצמאות. הבחירה לעבוד עם חברי להקת רוקפור, שיודעים כמה דברים על האופן בו צריך לשלב רוק  ופופ, הוא חיבור מבטיח ומעורר עניין. זה ניכר בשיר החדש ברמת ההפקה. בכל הנוגע לכתיבה, ובכן, השיר החדש של נינט מפתיע. לא בדיוק השיר הסטנדרטי שהיית מצפה לשמוע מאהובת הקהל. הוא רוקיסטי, הוא מורכב, אפילו חתרני במידה מסויימת. יש בו רק טוויסט בעייתי אחד. זה לא שיר שלה. למרות שהקרדיט בשיר הוא של נינט וחברי הלהקה, הרוח, הדיסטורשנים ומהלכי הגיטרה הם כולם באקלי, כולל ריפים שנלקחו אחד לאחד משירו Last Goodbye- וזו כבר לא מחווה או השפעה, זו סתם העתקה זולה. אבל אתם יודעים מה, זה מובן, ואולי אפילו בריא במובן מסויים. לנינט יש עוד דר ארוכה לעשות עד שהיאר תגבש לעצמה סגנון מוזיקלי, וכמו רבים לפניה השלב הראשון הוא השלב שבו מעתיקים. אחר כך לומדים גם להיות. ואם כבר גונבים, ג'ף באקלי הוא בחירה טובה. תודו, בסופו של דבר, בתור שיר רדיו לפחות, זה עובר בהצלחה. אפשר לרשום עוד קאבר מוצלח בקריירה של נינט.