אתם רואים? הנה, אפשר לעשות פופ טוב בארץ כשרוצים, ומסתבר שאפילו יש לזה קהל. זו לפחות התחושה שמתקבלת בהאזנה ל"כיסים", אלבום הבכורה של ליבי, אולי היוצר/מבצע הכי טוב שיצא לנו מהכוכב נולד הזה, שהוא לא נודניק, עיין ערך מרינה מקס'-בלומין והשירים המקורים של מיי וישראל בגמר האחרון.

צריך לומר, "כיסים", הוא אומנם לא דיסק בכורה מושלם א-לה עברי לידר הראשון (אין מה לעשות ההשוואה מתבקשת- מדובר בשניים מיוצרי המיינסטרים הישראלי היחידי שניכרת במוזיקה שלהם השפעות חו"ל), אבל בהתחשב בעובדה שהבחור כותב ומלחין את השירים שלו בעצמו כבר שם אותו במקום טוב מול כל השאר, אפילו מול קולגות בעלי שם מחו"ל שעוד נהנים מסוללות מפיקים אימתניות ותקציב חופשי כל הדרך לפלסטיק. ולא שאצל ליבי היה חסר תקציב (באופן יחסי כמובן) אם לוקחים בחשבון את סוללת הנגנים המרשימה שייבא מחו"ל , קמפיין עם רנואר שהעניק לדיסק הזה זהב עוד לפני ההדפסה שלו, וסוללת יחסי ציבור מהטובות בארץ.

אבל כל זה כמובן לא היה משנה אם לא היה בשר בכל הסיפור, ואצל ליבי לשמחתנו יש הרבה בשר שם. הוא לא רק כותב מלחין, אלא גם מנגן מעבד וכמובן שר כמו שזמרי פופ/רוק בעולם צריכים לשיר ב2009. והכי חשוב, ב"כיסים" (שם קצת מחשיד בהתייחס לשת"פ עם חברת האופנה) יש גם כמה שירים ממש טובים. אמנם לא טקסטים מבריקים מדי אפרופו עברי, אבל אף אחד לא באמת מצפה מילד בן 21, שגם ככה עושה כל כך הרבה מסביב, לעשות את הכל נכון כבר על הדיסק הראשון.
 
חוץ מ"תני לי אוויר" הסינגל הראשון והמעולה שבטח היה עובר פלייליסטים בחו"ל אם היה מושר באנגלית\ סמנו לכם גם את "בוקר"- שיר רדיו כיפי מהסוג שבאמריקה אוכלים לארוחת בוקר, את "מציאות שונה" שנשמע קצת כמו רדיוהד של תחילת הדרך ו"לא מתקשר"- שיר פופ רוק מוצלח מאוד שיכול להיות אחלה סינגל. אפילו שירים שמשחקים יותר מדי על הכרטיס הקולדפליידי מוצלחים בסה"כ (מלבד ב"ממשיך לחלום" בו ניכר כי נרשמה האזנה מוגזמת לאלבום השלישי של כריס מרטין וחבריו).

מה שכן, אם אתם כבר לא בקטע של אלבומים מלאים אפשר בהחלט להימנע, למרות הדיסטורשנים המבורכים, מ"לוחם בשם האהבה", שחוץ משם ים תיכוני שסובל מלחן פאנק רוק קצת משעמם וטקסט יותר מדי מקושקש. והיינו שמחים אם היה מרגיע קצת עם הבלדות הקיטשיות (שיר הנושא ו"את הופעת פתאום"). בשביל זה הרי יש לנו את ישראל בר און. חוץ מזה, אין תלונות. ליבי נותן כאן דוגמא יפה איך צריך להישמע פופ-רוק מיינסטרימי של מוזיקאי צעיר במדינה מתוקנת, וזה לא מעט.