|
|
 |
העשרים ומשהו לשישי 1999
גבריאל בלחסן
מילים ולחן: גבריאל בלחסן
השמיים שותקים, האדמה שותקת,
המדרכה פולטת חום.
אנשים ממהרים הביתה,
המחלה ממארת, הגידול מתפשט,
הוא שוכב ערום,
בחדר אפל שהחלונות שלו תמיד סגורים,
שלא יכנס אור, שלא תכנס רוח, שלא לשמוע קולות,
הוא מרגיש שהוא עומד להתפוצץ
ככה, כבר יותר מדי זמן.
הוא מביט במראה
ולוחש לבבואה שלו שמשתקפת משם
הסוף קרוב אני מרגיש אותו
הוא לוקח כדור שמטשטש אותו
בשביל לא לשמוע,
בשביל לא להרגיש,
בשביל לא לזכור.
אפילו פרט קטן. אפילו זכרון רחוק.
שלא יכאב שלא יתפוצץ
כמה זמן נשאר חודש? חודשיים? שנה?
אולי יותר.
הכדור מתפזר בדם שלו
ומתפשט במחשבות,
הוא מפהק, ומדליק סיגריה
אין כבר מחשבו אין כבר קולות שקט בחדר!
הקולות נדמו.
הוא ירדם לכמה שעות, ויקום בבהלה,
כשהפעמון יצלצל לו מתחת למיטה.
הוא יקום כמו חיה שקמה לצוד את טרפה,
שיהיה מה לאכול העיקר לזוז
שלא יגידו אחרי זה שלא ניסה
שלא עשה מאמץ, שהיה חלש.
חלש עש כדי כך.
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
תודה, המערכת תבדוק את הקליפ ותוסיף אותו למאגר
|
|
|
© זכויות היוצרים שמורות למחברים
ולאקו"ם
|
|
|
![]() |
|
|
| |
|
|
דווח על טעות
שולח תגובה
Facebook
