לאה גולדברג כתבה את השיר "את תלכי בשדה" אחרי מלחמת העולם השנייה, כשכבר היה ידוע בארץ היקף הזוועות של שואת אירופה. השיר נכתב אל מול העצב ורגשות האשם של אלו ששרדו את השואה, ועל רקע התחושה שלנוכח הארועים אסור להנות, אסור לשמוח, ולא ניתן להמשיך את החיים. בשיר לאה גולברג אומרת שעל אף הזוועות, העצב והאבל, ולמרות רגשות האשם של אלו ששרדו, יש מקום להמשיך לחיות, להנות מהדברים הפשוטים, ללכת יחפים בשדה, להרגיש ולאהוב. על רקע המציאות היומיומית שלנו בארץ, על רקע מלחמות ואלימות גואה, חשוב להשמיע את מילותיה הברורות והמרגשות של לאה גולברג, שתמיד יש זכות לחיות, ומותר לגעת, לתת לטיפות הגשם לרדת על הצוואר, להרגיש ולאהוב.
|