|
|
 |
שקופה
שלומית אהרון
מילים: רנית אלוביץ
לחן: שמוליק נויפלד
האיפור שלה עדין ומתחשב
גם חיוכה החמקמק
רק כשאספה את שוליי שמלתה האדומה
חלפה לה מחשבה, של עצב.
הוא מחלחל דרכה
מבקע את ליבה,
לאט, ימים וכבר שנים,
ואין סופר ואין אות קין
אין צבע, אין דיין
רק ארס,
הוא שקט ומזדחל.
תסתכלי,
היא נעלמת לידך, תסתכלי,
ואת כמו ברחוב ניו יורקי מנוכר
כמו לא שומעת לא יודעת
בחליפה שקטה
מפנה מבט
נועצת בה פיגיון רועם שתיקה.
והרדיו שוב בוער מעוד חיים שנלקחו
גם אם סוגרים חלון, אפשר לשמוע.
והיא יודעת שדרכה יכולה להיות שונה
אם רק יתמלא בה כח.
אולי תלבש את השמלה האדומה
ומישהו יראה דרכה, ומה קורה לה
אך כבר ימים וכבר שנים רבים יודעים אבל שותקים,
אולי גם הם צריכים, שמלה בצבע.
תסתכל,
היא נעלמת לידך, תסתכל
אתה כמו ברחוב ניו יורקי מנוכר
כמו לא שומע לא יודע
בחליפה שקטה
מפנה מבט
נועץ בה פיגיון רועם שתיקה.
האיפור שלה עכשיו מרוח
ומטשטש את החיוך שלא היה
וקשה גם להבדיל בין השמלה לבין הצבע
ששוטף את גופה המת.
בשקט מדומה, מילים מטשטשות,
בכותרות יאמרו - "נראה שכן נחמד",
אך בחיים מילים כמו בכישור ניטוות,
תדעו - שתיקה היא קש, ולא זהב.
אז תסתכלי,
היא נעלמת לידך, תסתכלי,
ואת כמו ברחוב ניו יורקי מנוכר
כמו לא שומעת לא יודעת
בחליפה שקטה
מפנה מבט
נועצת בה פיגיון רועם שתיקה.
תסתכל...
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
תודה, המערכת תבדוק את הקליפ ותוסיף אותו למאגר
|
|
|
© זכויות היוצרים שמורות למחברים
ולאקו"ם
|
|
|
![]() |
|
|
| |
|
|
דווח על טעות
שולח תגובה
Facebook
