פצעים ונשיקות

אורז את תמימות היחסים שלו איתה ותוהה אם זה רק הוא או שזה כך אצל כולם.בבית השני כשאומרת לו פניך העדינות אני עוזבת אבל אתה תמיד תהיה איתיהוא משיב לה במרירות שהוא לא כמו שהוא נראה ואל תקני את הרושם הזה

אני יכול לנסות להסביר לך, אך הבנתך תהיה חסרה מצד אחד בהתאם לגילך וחוויותיך ומצד שני דווקא מעניינת וטובה. בכל אופן לדעתי מדובר בשיר שמתאר תחושת חיים בגיל צעיר. הרגשה של נשיאת מטען כבד, ה i got too much life running through my veins going to waste של אמצע שנות העשרים וצפונה.מדברים על תמימות שנעלמת, שקרים שממשיכים בין בני זוג אבל מטעמים שונים מתקיימים וממשיכים, וכל זאת לאור צביעות החיים והצורך החיוני להתגמש ולהבין שהכל חרטה. סוג של 'זריקת אידיאלים' שהיה נוח לחשוב עליהם בגיל צעיר יותר. מקווה שעזרתי.

מהמעט שאני מבין, הבית הראשון אומר שההרגלים הישנים, המטען שהוא סוחב איתו מהעבר חוזר ומופיע.בבית השני המשפט "מעשה אומנות או מעשה יום יום" מזכיר אומנות פוסט מודרנית שבה לקחו חפץ יום-יומי, כמו למשל אסלה, או בקבוק קוקה קולה, הציבו במוזיאון והצהירו עליו כאומנות.מהשאר אני לא מבין כלום כמעט! מה הייתה כוונת המשורר?