|
|
 |
טקס חלוקת פרסים דמיוני
רונה קינן
מילים ולחן: רונה קינן
המסדרון מתארך ובסופו יש אישה
היא נראית לי מוכרת
נכנסתי באיחור אל תוך אולם האירועים
ובתנועה קלה סידרתי את הז׳קט
שלחתי את חיוך השיננית לכל שואל
והזדקפתי כדי שהבד לא יתקמט
הרגשתי את תנועת המצלמה על הפנים
כשקראו את השמות למיקרופון
היינו רק שלוש ומשלוש תצא אחת
שתיקח איתה הביתה את הפסלון
הניצחון היה מוחץ, מהיר כמו חץ ובראשו
טיפה של רעל שחדרה את הז׳קט
וחלחלה לאבריי עד שהמסה את קרביי
תכולתי התפרקה על הפרקט
אני זחלתי אז החוצה כמו שועל אני מעל
לכל זה, אין בי גרם אחד של אי-נוחות
אבל הרעל כבר בפנים ורק אני והוא יודעים
מי הצייתן ומי כאן הסמכות
כשיצאתי לרחוב המצלמות התחדדו
והחיוך שלי נשרף ב-Full HD
מי שהיה שם לידי אולי ראה, אולי שכח
אולי בכלל היה מראש קצת בעדי
אני אמרתי במבוכה, זו לא פחות ממהפכה
מה שקרה שם זה לא להאמין
וזה כבוד גדול להיות בכלל מוזכרת בנשימה אחת
עם מישהי כמוה, אתם יודעים
המסדרון מתארך ובסופו יש אישה
היא נראית לי מוכרת
היא לוחשת לי סוד
אבל היא כל כך רחוקה
אני לא שומעת מה היא אומרת
מי שלקחה את הפסלון הייתה אלה שחורת שמלה
יפה כמעט כמו מי שזה עתה נולדה
והיא הלכה איתו לישון, עם הפסלון החלקלק
ורק נישקה אותו רכות על הרקה
במסיבה שאחרי אני לחצתי את ידה
וגם נלחצתי אל שדה להצטלם
ומצלמה ומדמותה חצבתי אם ואהובה
מקום לרחוץ בו מה שהזדהם
התקשרתי בחצות לשאול אולי תרצה לחצות
איתי את הקו הדמיוני אשר מפריד
בין תשוקה לאלימות, בין הונאה לאמנות
בין הסכין לבין הפצע המגליד
אז היא עלתה על המונית מהר מדי מהר כמו מי
שלא יודעת שאסור להתנתק
מפסלון קריר מוזהב, להפקירו לכל גנב
למי שיש לו כתם דם על הז׳קט
המסדרון מתארך ובסופו יש אישה
היא נראית לי מוכרת
היא לוחשת לי סוד
אבל היא כל כך רחוקה
אני לא שומעת מה היא אומרת
וממילא מאוחר מדי
אני פתחתי לה את הדלת עייפה אבל חדה
כמו חיה שטרם נכחדה
כשהיא הורידה את החולצה ואמרה שהיא רוצה
אני נעצתי את שיניי בצווארה
אז היא פלטה מין אנחה, אני הבטתי לתוכה
עמוק, עמוק, מעבר לאישון
הצמדתי את היד אל הירך שלה, שחררתי את האגרוף
כדי לתפוס את הפסלון
(שלא ייפול)
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
תודה, המערכת תבדוק את הקליפ ותוסיף אותו למאגר
|
|
|
© זכויות היוצרים שמורות למחברים
ולאקו"ם
|
|
|
![]() |
|
|
| |
|
|
דווח על טעות
שולח תגובה
Facebook
