האיש היחיד בפינק פלויד שהרוויח כסף מההצלחה האדירה של מופעי "החומה" היה ריצ'ארד רייט, שהוגדר רק כמוזיקאי שכיר של הלהקה אחרי שרוג'ר ווטרס פיטר אותו מחברות בהרכב. הסיבה שהוא הרוויח מההופעות של "החומה", אגב, לא הייתה שהמופעים לא הצליחו – אלא שעלותם הייתה כל כך גבוהה, שלמרות שהקהל נהר לאצטדיונים חברי הלהקה הפסידו כסף בשל הפירוטכניקה המורכבת, שכללה אלמנטים רבים ובראשם חומה גבוהה שנבנתה במהלך המופע עד שהסתירה לחלוטין את המופע מהקהל, ולבסוף הייתה מפורקת ברעש גדול. זה פחות או יותר גם הסיפור של פינק פלויד והחומה שהייתה יצירה שבבסיסה עומד שגעון גדלות של ווטרס שבסופו של דבר הובילה לפירוק הלהקה. 

ווטרס כתב כמעט את כל האלבום הכפול לבדו (למעט 4 שירים שדייויד גילמור כתב אבל הקרדיט עליהם ניתן לשניהם). הרעיון שהתחיל מתחושת הניכור של ווטרס כלפי הקהל שגדש את הופעות הלהקה בשנות ה-70 הבשיל אט אט לקונספט שמורכב מלבנים בחומה שווטרס חש שנוצרה בינו לבין העולם – הבדידות, האב שנהרג במלחמה ולא השאיר כלום חוץ מתמונה באלבום, האם החונקת, בית הספר שבו כולם נורמלים ורק הוא חריג למערכת – כל אלה החומרים שהרכיבו את דמותו של פינק, גיבור היצירה והסרט (שבו הוא הופך לדיקטטור פשיסט) שנעשה בעקבות האלבום, אבל למעשה היו מבוססים על נפשו המסוכסכת של ווטרס עצמו.

"החומה" יצא בשנת 1979, ונחשב לקרשצ'נדו המרסק של אלבומי הקונספט היומרניים של שנות ה-60 וה-70. הבום הגדול שאחריו מתה התקופה שכללה יצירות מפוארות כמו של הביטלס, הדורס, קינג קרימזון ורבים אחרים שיצאו בשני העשורים שקדמו לו. מבחינה מוזיקלית, הוא היה בעל צליל נוקשה  ודרמטי בהרבה מאלבומי פלויד שקדמו לו (ושחברי הלהקה היו מעורבים יותר בעיצוב הצליל שלהם). לאחר שווטרס פחות או יותר השלים את רוב הקונספט לבד במהלך תקופה ששאר החברים עבדו על פרויקטים אחרים, הובא המפיק בוב אזרין שפיתח את היצירה האוטוביוגרפית של ווטרס למעין תסריט שכולם קראו יחד כדי לגבש את סיפור המסגרת. אזרין גם היה האיש שגישר בין ווטרס, שרצה צליל עמוס ונפוח עם כינורות ותזמורות, לדיוויד גילמור הגיטריסט שניסה לכוון לסאונד רוק-קלאסי יותר עם הרבה גיטרות ונעימות רכות יותר. הקלטות האלבום היו מסובכות, ממושכות ולוו בשינויים רבים שנבעו בעיקר משתלטנותו חסרת הפשרות של ווטרס.

במבט לאחור, האלבום בהחלט שורד את מבחן הזמן. הצליל אולי פומפוזי וכבד, אבל הדרמה עדיין מרשימה, העיבודים מתוזמרים היטב והתחושה המעיקה של כניסה לראשו של פינק משתררת בחדר כחושך על פני תהום. כמו כן האלבום מרכז כמה מהקטעים הכי טובים של הפינק פלויד כמו המנון הבדידות "וירה", Hey You שהושאר מחוץ לגרסה הקולנועית וכמובן Comfortably Numb, שנכתב על ידי גילמור וכולל את עבודת הגיטרה המופלאה ביותר שלו.גם מההדהוד שלו בתרבות ובחברה האנושית לא ניתן להתעלם – The Wall הוא אלבום שהפך לסמל. ווטרס שוב יוצא כאן נגד עוולות המלחמה, התרבות הפופולרית הרקובה והמדיום הטלוויזיוני שמוביל אותה, החינוך השמרני ועוד.  היצירה שתיעדה את הרוק באותה תקופה השפיעה על חייהם של רבים – בשלטון האפרטהייד דאז של דרום אפריקה החרימו את האלבום, וכשהחומה נפלה בברלין ווטרס ארגן מופע שכלל ביצוע של כל האלבום עם מיטב האמנים (ובלי חברי הפלויד האחרים, כמובן). הסרט שיצא בעקבותיו עורר שערוריות רבות בשל מסריו האנטי-ממסדיים וביהמ"ש העליון בארה"ב אף קבע כי הוא משחית את הנוער.

עם זאת, זה בוודאי לא ראוי להיחשב כאלבום הכי טוב ומורכב של פינק פלויד, למרות שהוא כנראה הכי ידוע שלהם. ההשפעות הסימפוניות של המוזיקה הקלאסית על הלהקה ניכרות בעיקר ב-Atom Heart Mother ששילבה אילתורי בלוז על גיטרה חשמלית עם קוראלים וחצוצרות בנוסח וגנר. גם ב-Meddle ניכרת הכלאה בין פואמות סימפוניות לאילתורי בלוז, ופורמט אופרת הרוק של החומה – מבוצע בדייקנות ככל שיהיה – כבר הומצא על ידי "המי" עשור לפני כן. אבל הסיבה העיקרית לעובדה שהחומה לא מיצב בשורה הראשונה של אלבומי הפינק פלויד היא שהגאונות הסימביוטית – זו שזרמה מכל חברי ההרכב והפכה את היצירה שלהם לרכבת הרים של תעלולים פסיכדליים מסובכים שהתפתלו לך בירכתי התודעה – נוכחת הרבה פחות באלבום הזה.

למעשה, ניתן לראות ב"החומה" את קיצה של הדרך שהחלה בניצוצות חוסר השפיות של סיד בארט (מנהיגה של הלהקה והסולן באלבום הראשון) והובילה להתרחקות איטית מהגחמות הפסיכדליות של אותו יהלום משוגע עד להתנפצות המוחלטת על חומת האגו של ווטרס. ווטרס הקדיש שנתיים מחייו לבניית החומה העצומה, המטורפת, הגאונית – אבל גם הלך רחוק מדי לתוך עצמו בדרך והתנתק לחלוטין מחברי הלהקה האחרים, שלא הצליחו לתקשר עם האובססיה של ווטרס והקליטו את רוב קטעי הנגינה באלבום בנפרד. זה היה תקליט של ווטרס הרבה יותר מאשר תקליט של הפינק פלויד, והאלבום (The Final Cut) שבא אחריו כבר הוגדר רשמית כ"רקוויאם לחלום שאחרי המלחמה שכתב ווטרס וביצעו פינק פלויד". ואחרי זה כבר לא היה פינק פלויד. הם פשוט התפרקו על החומה שבנה ווטרס.