|
|
 |
קנזס סיטי רסיסי חיים
יהוא ירון
מילים ולחן: יהוא ירון
זה מחכה בסוף כל שיחה, בטח שבסוף כל יום. לא רק החוסר. איך שהיית בשנים האחרונות, השבועות האחרונים בבית החולים. ההיעדר זועק לשמים. ליקטתי מה שיכולתי עד עכשיו. ואין יותר. נכון, הרגשתי שאני רץ בין הטיפות, מנסה לא להעיר שדים, לא לגרות אצבע מאשימה. ובכל זאת. מי שהיית פעם. כל הצבעים בבן אדם אחד. ספרים שהם קדושים, את חלקם אני מפחד לקרוא. השירים שלך. ולעומתם הסוף הזה. התאיינות איטית במעט זמן. המשפטים הלא נכונים. כל משפט שנאמר עליך מעוות את המציאות. אני לא יודע מי אתה. אני לא יודע מי היית. אני היחיד שיודע. לא ידעתי אף פעם. היינו קרובים. הכי קרובים. היינו קרובים? אני יודע שאני אוהב אותך. אני יודע שאתה חסר לי. אני חושב שאתה חסר לי כבר הרבה זמן. ועכשיו כבר אין לזה תרופה. אולי, לרגע קצר, היתה תרופה. אולי סבלת מאוד בשנים האחרונות. אולי סבלת כל החיים. ידעת כל כך הרבה. הרגשת כל כך הרבה. ראית נכון. רוב הזמן ראית נכון. אתה לא כאן. ראיתי אותך מת. אני לא רוצה לראות אותך מת. עצמתי לך את העיניים. כשהיה ברור שזה הסוף היה קרידנס, ואז דילן. באמצע דילן מתת. זה מחכה בכל רגע שקט, בכל בוקר. המספרים על הצג שצונחים וצונחים. לאט לאט מערכות כבות. לא דמיינתי שזה ככה. אני מצטער. מילה קטנה. אני מלא צער, באופן אקטיבי. מסתובב בעולם בלי איבר שלקחתי כמובן מאליו. אבא. אני מדבר איתך בשבועיים האחרונים יותר מבשנה האחרונה. להיות הבן שלך. לקחת מקרן מבית הספר וראינו סרטים. קנזס סיטי, רסיסי חיים. כל מה שאי פעם שמעתי, כל מה שאי פעם קראתי, דמיינתי מה תגיד. כבר לא תגיד. זה ההיעדר. זה אגוצנטרי. הטמטום של המוות הזה, הבדידות הקיומית שלך, היציאה שלך מהעולם בעודך בחיים, זה לא יעזוב. זה לא ילך. זה מחכה אחרי ארוחות, בסוף שירים. אני מרגיש את זה בין השכמות, קרוב יותר לשמאלית. כל השירים שהשמענו לך כשהיית מורדם, וכשהתעוררת ביקשת דברים אחרים לגמרי. היינו קרובים. צעקת עליי. התעצבנתי נורא ואז אמא באה. היו כמה שעות טובות. האחרונות אולי. כשהשתחררתי מהצבא לקחת אותי למסעדה ואמרת לי לא לפחד. לא להכנע לפחד. אם אני רוצה לעשות את זה, אז לעשות את זה. לא לסגת בגלל כסף או תחושת אחריות. זה מה שעשיתי. היינו שרים ברחוב. תמיד גרסה משלנו. היו את השירים שכתבת. המילים שהמצאת. כילד חשבתי שיש כזה סוג של חרדל, חרדל אישים. שהגרסאות המטופשות שלך לשירים הן הגרסה המקורית. אני זוכר את לראות איתך את אוליבר טוויסט אבל לא זוכר את אוליבר טוויסט. שתי כורסאות, אולי אדומות, מול הטלוויזיה. אולי יותר משתיים כי היינו כולנו. עזבת את הבית, ובמלחמת המפרץ היית בא ומסתובב איתנו בעיר. בבית שלך התקנת זוג רמקולים נוסף למערכת כדי שתוכל לתקלט לנו מהחדר. היית מעיר אותנו עם מוזיקה, משאיר לנו מוזיקה שתנגן כשאנחנו ישנים. השבוע תלמידים שלך באו אלי הביתה. כשעוד לימדת בתיכון, גם אז תלמידים היו באים. היו נראים לי מעולם אחר, אמיתי יותר. היו מצחיקים, קראו, דיברו מהר. בשנים האחרונות מידי פעם היה ניגש אלי מישהו ואומר ששינית לו את החיים. גם עכשיו, תלמידים שלך ישבו בסלון שלי ואמרו ששינית להם את החיים. מה שינה לך את החיים? אנחנו? אלטמן? שלוש יריות בחרמון ב73׳? איזה קטן זה חיים. מספר מצומצם של אירועים משמעותיים ואז לחכות לתעודת פטירה בסורוקה. השנים האחרונות לא היו טובות בינינו. כמה טפשי.
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
תודה, המערכת תבדוק את הקליפ ותוסיף אותו למאגר
|
|
|
© זכויות היוצרים שמורות למחברים
ולאקו"ם
|
|
|
![]() |
|
|
| |
|
|
דווח על טעות
שולח תגובה
Facebook
