|
|
 |
נינה
שביט נוי
מילים ולחן: שביט נוי
חיינו כאן, מה הם בכלל?
טיפות אבק בתוך חלל...
ממהרים לזרוק חכה, לתפוס אותה -
דממה דקה.
והיא יודעת שלצוף זה לוותר על המשקל –
אחר-כך יהיה כבד לסחוב ת'לב אל המפעל.
כשרוקדים מתערבבים עם היקום, היא אומרת,
עכשיו תקום תרקוד איתי – אני כבר לא מפחדת.
אולי אני תמימה, אולי אני חיה בסרט...
שתיים בצהריים, מגיפה את התריסים,
חשכה יורדת.
וכל שועל כבר משוכלל יוצא לתפוס את השלל
היא מתקשרת מאילת, כיוון סיני, לתפוס ת'שקט המוחלט.
היא יודעת שלצלול זה לוותר שוב על הכל לעוד שנה –
חלפה שנה ובעינה אותה עונה כאילו כלום לא השתנה.
כששוכבים מתערבבים עם היקום, היא אומרת,
עם לב רקום, חצי פרום, על ג'ינס קרוע היא אצלי בדלת.
אולי אני תמימה, אולי אני חיה בסרט...
שתיים בצהרים מגיפה את התריסים,
חשכה יורדת.
הייתה חיילת ודיילת והיום כבר לא שואלת,
היא לא שוללת שום דבר – עכשיו יושבת על הבאר.
וכבר כתבה שלושה פרקים: תל אביב, ירושלים ושדרות.
אומרת שהכל מכור – הפיס, הים והבחירות.
רק כששרים מתערבבים עם היקום, היא אומרת,
היא לא ביקשה שאכתוב עליה שיר – היא לא אחת מאלה.
אולי אני תמים, אולי אני חי בסרט:
שתיים בלילה מדמיין אותה חוזרת.
נינה.
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
תודה, המערכת תבדוק את הקליפ ותוסיף אותו למאגר
|
|
|
© זכויות היוצרים שמורות למחברים
ולאקו"ם
|
|
|
![]() |
|
|
| |
|
|
דווח על טעות
שולח תגובה
Facebook
