בעולם בו זמרות פופ לא מעזות לקחת הפסקה של יותר משנה מחשש שיוחלפו בידי הדבר הבא, אפשר רק לתהות על התנהלותה הנינוחה של שאקירה שהוציאה העשור הזה שלושה אלבומים באנגלית בסה"כ (כולל החדש). עם זאת, גם עם הדיסקוגרפיה הרזה שבאמתחתה, היא עדיין נחשבת לאחת הזמרות הפופולריות היום בעולם, הרבה בזכות שני להיטיה המגה טחונים Whenever, Wherever וHips Don't Lie שהפכו לשניים מהשירים המצליחים והנמכרים של העשור הזה.

ארבע שנים עברו מאז אלבומה האחרון Oral Fixation Vol. 2 שכמו קודמו נשען בעיקר על שירי פופ רוק קלילים בשילוב הטבעי של הנגיעות הלטיניות מבית. באופן מפתיע, באלבומה החדש היא מנסה קצת להתרחק מהשטאנץ הצפוי ומשוטטת גם  במחוזות אלקטרוניים ואלטרנטיביים בעזרתם של המפיקים ג'ון היל, וסם הנדיקוט סולן להקת הרוק האלקטרוני ברייבי. שיתוך הפעולה הזה מעניק לאלבום כמה רגעים מוצלחים של ממש כמו הסינגל והלהיט המפתיע She Wolf (שגונב חופשי מ Electric Feel של אם.ג'י.אם.טי, אבל נסלח לה) והשירים Man In This Town ו Mon Amour.

אבל האזנה מדוקדקת יותר פלוס מבט קצר על הקרדיטים של She Wolf מלמדת ששלושת הקטעים האלה אמורים בעיקר לעזור למחלקת השיווק למכור לקהל בעיקר תדמית ופחות את התוכן האמיתי, כי מי שבאמת מחזיקים את הדיסק הנוכחי על גבם הם בעיקר פארל וויליאמס והנפטונז, פעם האנשים הכי יצירתיים בפופ והיום, מפיקים עדיין מעולים, אבל חסרי ההשראה. וויליאמס אומנם רקח לה ארבעה פזמונים קליטים למדי(כמו הסינגל הבא Did It Again) אבל כשהם עטופים בהפקת היפ הופ ראגאטונית שמזכירה יותר דברים שלהם מתחילת העשור ונשמעת די חיוורת אל מול הסאונד השולט היום בעולם הפופ. וחבל. עוד מבקרים שעברו באולפניה בבהאמז במהלך ההקלטות הם וייקליף ז'אן שמנסה לשחזר את הקסם של Hips Don't Lie ברצועה החביבה Spy ואמנדה גוסט, מי שעבדה אתה בעבר על Beautiful Liar הדואט עם ביונסה ותופרת לה קטע סתמי עם נגיעות אתניות בשם הכל כך צפוי Gypsy.

אגב, גם נציגיה בחברת התקליטים באמריקה התרשמו פחות מההרפתקאות האלקטרוניות ותרמו ממש ברגע האחרון למערכה גם את טימבלנד וליל ויין בקטע הבינוני Give It Up To Me, שאמור לתפקד כסינגל השני באמריקה ויופיע אך רק במהדורה המקומית של הדיסק שתצא שם בנובמבר. אזרחי שאר העולם, כלומר גם אנחנו, נאלץ להסתפק בגרסה הרזה היותר של הדיסק. האמת, לא רע גם ככה.