בשיר הפותח את אלבומו השלישי "קרוואן", שי גבסו מגדיר את עצמו כמעין משליט סדר חדש עם משפט כמו "הייתי רוצה שיהיה לי נשק כדי שאוכל לירות בכל מה שלא מתאים לי/ ויש הרבה שלא מתאים לי". יש בזה משהו יומרני, אלים אפילו, אבל זה בדיוק מה שאתה רוצה לשמוע מאמן צעיר, בן 25, שמאמין שהמוזיקה עוד יכולה להביא לשינוי או לפחות להשקיט את המצפון המוסרי שלו.

כמעט שבע שנים אחרי אותו ערב בניצנים, אנחנו פוגשים את גבסו כשהוא חד, ממוקד, ויש לו מה להגיד. זה תהליך שהחל כבר באלבומו הקודם "במקומי" שיצא לפני שלוש שנים והופך עכשיו דומיננטי הרבה יותר. גבסו הוא אמן שמסרב לעצום עיניים ומנסח מציאות קודרת, אפאטית, מיואשת. הצורך לצעוק, להביע איזו זעקה כנה ואמיתית, מהווה את הבסיס של "קרוואן". גבסו לא מפחד להביע דיעות לא פופולאריות ולדבר בשמם של המפונים מגוש קטיף על היחס אליהם מצד הממשלה והאזרחים (לך לך, איש אחד), מתאר ברגישות את מסע ההתבגרות האישי שלו, את מקומה של הדת והאל בחייו, קשיים שבדרך, ואובדן האמונה המתגנב מעת לעת לנוכח המציאות (שמור על האמונה), הוא מתעמת עם החולי הבורגני של צעירים שאמורים לרצות מהחיים האלה קצת יותר מעוף מכובס וטבעת בחסות מוסד הנישואים (ארגזים), ובעיקר מבכה את התחושה הכללית שלאף אחד כאן לא אכפת משום דבר.

גם מבחינת הסאונד גבסו עשה צעד גדול קדימה. גבסו עבד על האלבום יחד עם להקת המראות שמנגנת איתו כבר כמה שנים והצליחה לגבש לעצמה צליל מהודק ונקי, ועובד אפרת בתפקיד המפיק המוזיקלי עושה עבודה מרשימה. הצליל של האלבום נשען על המסורת הבוב דילנית של הבלוז-פולק, אבל זה לא נעצר כאן. לשירים יש כמעט תמיד רובד נוסף של עומק אם זה עיבוד ג'אזי מעניין, נגיעות של כלייזמרים או כלי מיתר. גם השירה של גבסו נשמעת אחרת. בוגרת יותר, בטוחה בעצמה, עם מנעד צלילים ורגשות הרבה יותר רחב ממה שידענו עד היום.

הדבר היחיד שמונע מהאלבום להתגבש לכדי יחידה שלמה היא דווקא אותו תהליך התבגרות שגבסו מיטיב לתאר. זה אלבום של מסע, של תנועה. בשיר הסוגר את האלבום- "מה זה", הוא מציג את עצמו במקום אחר לגמרי מזה הבטוח בעצמו שהיה בפתיחה. "אתמול הבנתי שאני לא יודע כלום," הוא שר ואז מתפנה לסדרת שאלות שהוא לא יכול לענות עליהם. דווקא בשיר הזה, היפה ביותר באלבום, גבסו מציג את עצמו האמיתי, חשוף, פגיע. אדם צעיר שעדיין שואל שאלות, ויודע שאולי הוא לא יצליח לשנות את העולם, אבל הוא חייב לנסות לפחות להבין אותו. יום אחד זה יקרה.