לפעמים תזמון זה הכל בחיים, גם אם להיוולד לאבא הנכון זה לא בדיוק מזיק, אבל לאביהו שבת, מעבר לתנופה המחודשת של אבא שלומי, התלבשה הקריירה הטרייה לא רע גם עם התפוצצות הפופ הים תיכוני במיינסטרים בשנתיים האחרונות. אמנם אביהו הוא לא אמן מזרחי נטו מעדות הליאור נרקיס/אייל גולן, אבל כן זמר שישתלב בקלות בדור החדש באבולוציה של הז'אנר, כמו משה פרץ ודוד אהרון שמשלבים לצד המזרחי ה"קלאסי" גם פופ, נגיעות לטיניות ורומנטיקה דביקה.
 
הגימיק של שבת במקרה הזה, מלבד ההשוואה המתבקשת לאנריקה איגלאסיאס ואבא (שלומי) חוליו הם שורשיו הטורקיים. בהתאם לכך החליטו מנהליו לשווק אותו לקהל כאחרון כוכבי ז'אנר הפופ הטורקי. אם נקח לשם השוואה את הכוכב הטורקי הענק טארקן, אז שבת בהחלט עונה על הדרישות כזמר צעיר ומצודד עם מראה כובש,  טקסטים על אהבה (נכזבת לעיתים) והפקת פופ דאנסית עם נגיעות אתניות, כביכול מיושנות אבל כאלה שמשרתות את המוצר נאמנה. כדי להדגיש את הנקודה הם אפילו תרגמו שני להיטים שמגיעים משם, בשביל בפיל האותנטי.

באופן מפתיע, דווקא השירים המתורגמים ("קחי את ליבי" הקצבי, והדואט החלשלוש "תגידי יאללה" עם מיכל אמדורסקי) פחות מוצלחים מהחומרים המקוריים בדיסק הזה שכתבו והפיקו לו יוצרים כמו ניצן קייקוב- שמסתמן כמפיק פופ מבטיח, איתי זילברשטיין ומאיר עמר הותיקים והנרי המשופשף. מצטיינים במיוחד להיט הבכורה "עדיין שלך" שכתב לו דווקא הרוקר הצעיר ליבי, "הולך לאיבוד" הבקסטריט בויזי של קייקוב, "ביקשתי רק" של גילי זכאי והסינגל האחרון "בשבילך" בלדה אנריקה אגלאסיאסית ראויה (בניגוד לזה של קובי פרץ האחרון למשל). קצת פחות עובדות הבלדות הים תיכוניות שמזכירות יותר שיבוט לא מבריק של האבא ("להיות" למשל), את חלקם הלחין וכתב הבן, אבל עם שלושה להיטי רדיו גדולים ביד ואלבום בכורה מוצלח למדי, נראה שאביהו שבת בדרך להפוך לכוכב גדול. וכשהז'אנר המזרחי בדיוק מתחיל לחפש עצמו (ראו ערך אייל גולן) הוא גם יכול להיות להיות המרענן הרשמי.