בשביל להתחיל ולכתוב רשמים מההופעה של מדונה צריך לנסות בזהירות פשוט להחזיר את הלסת למקום אליו היא צנחה. אין דרך אחרת לכתוב על חגיגת החיים שנחגגה, אחר כבוד, ובסיועה הנדיב (והלא מבטל/דוחה) של מלכת הפופ המוכתרת: מדונה.

ככה זה גם התחיל: אורות נדלקים, מסכי הענק משדרים תמונות ראשונות, ואז מדונה, יושבת על כסא מלכות, שרביט מלכים בידה, ומבט טיזרי בעיניים. לפני חמש עשרה שנה, תמונה מהסוג הזה, הייתה מקושרת ישירות לתדמית של מדונה כמלכת סקס, אבל נדמה שמשהו בתדמית הזו, בין האמהות לקבלה, שייך לעבר. מדובר כרגע יותר בפארודיה של מדונה על הדימוי שלה. זה מקבל דגש במיוחד על רקע השיר שפותח את המופע- Candy SHop, שמעיד על מה שהולך להיות כאן בשעתיים הקרובות: יהיה דביק ומתוק. התמונה ושלמה עם "ערב טוב ישראל" שהגיע מייד אחרי ואז עוד כמה דברי חנופה על תל אביב וארץ הקודש. בדיוק כמו שאנחנו אוהבים.  

המופע עצמו התחיל בהרבה חומרים יחסית מהאלבום האחרון, אבל זה נתן קצת זמן להתענג על כל מה שמסביב. רבות דובר על שלל פלאי הטכנולוגיה שיגיעו בעשרות משאיות ורכבת אווירית מנתב"ג, אבל שבאמת עומדים במרכז הדשא בפארק הירקון ומתענגים על כל פיסת סאונד שמתיישבת בדיוק מירבי באוזן ובלב ומאיכות התמונות שמועברות היישר מהבמה לכל אלפי הצופים שמקווים לראות משהו, אז מזדחלת ההבנה שלא חסכו פה כלום: מדובר באחד המופעים המושקעים והמשוכללים בעולם. 

מבחינה מוזיקלית, הסיפור קצת שונה. לא מדובר בדיוק במופע סטנדרטי, אלא במין קרקס סאונד בלתי פוסק, עם הרבה "מש-אפים", תלבושות שמתחלפות במהירות הבזק, מכוניות שנכנסות ויוצאות מהבמה, תפאורות משתנות, עשרות רקדנים, ומופעי וידאו ארט מרהיבים. כולם שם אגב, כדי לשרת את מדונה ולהבליט את היותה פרפורמרית חד פעמית, שמצליחה להשתלב בכל הבליל הקרקסי על הבמה, ועדיין גורמת לך להרגיש שהיא גדולה מסך כל החלקים. 

בחלק השני של המופע, כשהקרקס על הבמה קצת נרגע,מדונה מתחילה לשפוך את הלהיטים החוצה: ,“Human Nature”, “Vouge” “Into The Groove”, "You Must Love Me", "Frozen"' "ray of Light" ו-  “Holiday" שכלל מחווה צפויה למייקל ג'קסון. רגע השיר של המופע לטעמי היה הביצוע הצועני ל- La Isla Bonita, שכלל ליווי של אקורדיון, כינורות וגיטרות אקוסטיות, והראה קמצוץ של אינטימיות בין ים המאש אפים ולופים אלקטרונים שליוו את רוב השירים. במקביל אפשר היה לסמן וי ליד כל הדימויים שכבר שנים מרכיבים לנו את הפרסונה הפופולארית של מדונה, וזה כולל: נשיקה לסבית, פלרטוט עם הרקדנים והרקדניות, וידאו ארט שרובו הוא מגלומניה לזמרת עצמה תוך שימוש בשלל הדמויות שלה במשך השנים לצד שילוב אמירות והקרנת משפטים מסוג ה"save the world",  שיר שניסה לתרום להעצמה הנשית (shes not me) ושפריצים בלתי פוסקים של ארוטיקה לקהל. אבל זו מדונה, זה כוחה, והערב הזה היה מפגן כוח ומוזיקה שמזמן לא נראה כמותו בישראל, התצריף של כל אלו גרם לכ60.000 ישראלים לצאת מהפארק עם חיוך רחב ותחושה, לפחות לערב אחד, שאנחנו "עם ככל העמים" נורמליזציה מבורכת, סוף הקיץ, הופעת פופ ענקית תחת כיפת השמים, סאונד מצוין, זמרת ופרפורמרית בשיא כוחה, מה עוד נבקש ממך מכורה?!? אחרי ערב שכזה, לא נבקש עוד ממש הרבה.