שנות השבעים בישראל היו תקופה סוערת ומלאת אירועים, אשר השפיעו מאוד על החברה הישראלית בכלל ועל מוזיקה ישראלית בפרט. פעולות הטרור נגד ישראל ומלחמת יום הכיפורים פגעו בתמימות שאפיינה את שנות החמישים והשישים ויצרו זן חדש של יוצרי מוזיקה ישראלית, שהקדישו את עצמם לשבירת מוסכמות וגבולות.

אמנים כמו שלמה גרוניך, מתי כספי ושם טוב לוי יצרו מוזיקה ישראלית פורצת דרך המשלבת רוק, מוזיקה קלאסית, ג'אז ועוד. על אף שבאותה תקופה לא נחלו הצלחה גדולה, לא ניתן לערער על השפעתם לאורך זמן על המוזיקה המקומית.

שירי מוזיקה ישראלית, שבעשור הקודם התאפיינו בטקסטים ציוניים, קיבוציים ומלאי תקווה,  התמקדו בשנות השבעים יותר בהתבוננות אישית, בחוסר ודאות ולעתים אף במחאה כנגד הממסד, בעיקר לאור תחושת האכזבה הקשה ששררה בארץ בעקבות מלחמת יום הכיפורים.

באותה תקופה התחזקה השפעתו של הרוק הישראלי על המוזיקה הפופולרית, והגיטרות החשמליות התחילו להשתלב אפילו בזמר העברי. אמני מוזיקה ישראלית כמו שלמה ארצי, שלום חנוך, חוה אלברשטיין וריקי גל זכו להצלחה גדולה בשנות השבעים. שלום חנוך הקים עם אריאל זילבר, מאיר ישראל, איתן גדרון ויהודה עדר את תמוז , אחת מלהקות הרוק הישראלית המשמעותיות של התקופה.

אחת הלהקות המצליחות ביותר שיצרו מוזיקה ישראלית בשנות השבעים הייתה כוורת, אשר  הוקמה על ידי יוצאי להקת הנח"ל דני סנדרסון, גידי גוב, אפרים שמיר, אלון אולארצ'יק ומאיר פניגשטיין. השירים של כוורת הפכו ללהיטים גדולים, והלהקה אף נבחרה לייצג את ישראל באירוויזיון ב-1974.

אמן מוזיקה ישראלית נוסף שפרץ בשנות השבעים היה צביקה פיק. פיק התפרסם תחילה כששיחק במחזמר שיער, ועד סוף העשור הפך לזמר הנערץ בישראל. כשהוציא פיק את האלבום "מוזיקה" בשנת 1978, הוא שבר שיאי מכירות שהמוזיקה הישראלית לא ראתה כמותם בעבר, לאחר שמכר יותר מ-20,000 עותקים בשבוע הראשון ותוך פחות משנה הגיע ל100,000 עותקים.

בסוף שנות השבעים המוזיקה הישראלית זכתה להצלחה עולמית, כאשר ישראל זכתה באירוויזיון פעמיים ברציפות עם "אבניבי" בביצוע יזהר כהן ולהקת אלפא ביתא ועם "הללויה" בביצוע גלי עטרי ולהקת חלב ודבש.